שאלה: לבית הכנסת שלנו הגיע אדם שלא מכירים אותו אנשי המקום והוא טוען שהוא כהן, האם הוא נאמן כדי להעלותו לספר תורה ולברך ברכת כהנים ולפדות אצלו את בנו וכדו'?
תשובה: כתב מרן בשו"ע (אה"ע סי' ג סעי' א) שמי שבא בזמן הזה ואמר כהן אני אינו נאמן ואין מעלין אותו לכהונה על פי עצמו ולא יקרא בתורה ראשון ולא ישא את כפיו וכו' אבל אוסר עצמו בגרושה וזונה וחללה ואינו מטמא למתים וכו'. והרמ"א כתב שנוהגים להאמינו לקרות בתורה ראשוןולישא את כפיו בזמן הזה, ע"כ. וכ"כ המשנ"ב (סי' קכח סק"א) כדברי הרמ"א.
וכתב מהריק"ש (ערך לחם שם סק"א) שמנהג העולם שלא להורידו אם עלה לקרוא בתורה ראשון או עלה לישא כפיו, אבל אין נותנין לו רשות לזה. ובשו"ת שואל ונשאל ח"א (אור"ח סי' לד) כתב שהספרדים בארץ ישראל נוהגים כהרמ"א ומעלימים עין משום דרכי שלום, עיי"ש. ובכה"ח (סי' קכח אות ו) כתב שאם אנו רואים שהוא בעל תורה וירא אלהים ואומר שהוא כהן וממקום פלוני, נאמן לקרוא בתורה ראשון ולשאת כפיו, ואם בא מארץ רחוקה שאין שיירה מצויה, וגם הוא עם הארץ, אינו נאמן אלא ע"י אחרים, ע"כ. וראה עוד במשפט הכתובה ח"ב (עמ' שס) מ"ש בזה.
בסיכום: המנהג כיום להאמין למי שטוען כי הוא כהן או לוי, ובלבד שיהא ניכר שהוא אדם ירא שמים ושומר תורה ומצוות.
