לנקות בית כנסת על ידי גוי
שאלה: האם מותר ליתן לגוי שינקה את בית הכנסת?
תשובה: נחלקו הראשונים אם קדושת בית כנסת הוא מן התורה, ונלמד מהפס' ומקדשי תיראו, או שהפסוק מיירי בקדושת בית המקדש אבל קדושת בית הכנסת היא מדרבנן. בספר היראים (סי' קד) כתב שקדושת בית הכנסת היא מן התורה, וכן דעת הסמ"ק (מצוה ח), וכן פסק בספר בן איש חי (ריש פרשת ויקרא), עיי"ש. אולם לדעת הר"ן (מגילה ח. בדפי הרי"ף ד"ה ומאן) קדושת בית הכנסת היא מדרבנן, וכ"כ בספר האשכול (סוף סימן כד).
כתב מרן בשולחן ערוך (אורח חיים סי' קנא סעי' א) "בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהם קלות ראש, כגון שחוק והיתול ושיחה בטלה. ואין אוכלים ושותים בהם ולא מתקשטין בהם ולא מטיילין בהם ולא נכנסים בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים. ותלמידי חכמים ותלמידיהם מותרין לאכול ולשתות בהם מדוחק. ואין מחשבין בהם חשבונות אלא אם כן הם של מצוה, כגון קופה של צדקה ופדיון שבויים וכו'", ע"כ. עוד כתב בשו"ע (שם סעי' ט) שבתי כנסיות ומדרשות נוהגים בהם כבוד לכבדן ולרבצן. נמצא שחיוב גמור לכבד את בית הכנסת.
וראה באחרונים (קובץ בית הלל ח"ד עמ' לג, בתשובת בעל המשנת יוסף נר"ו) שחיוב על כל אחד לשמור על כבוד בית הכנסת, וברור שכל אחד מוזהר שלא ללכלך את בית הכנסת, שבזה מזלזל בכבודו. ואם התלכלך בית הכנסת יש חיוב על כל אחד לדאוג לנקיונו, וגם כשיש ממונה קבוע על נקיון בית הכנסת מידת חסידות היא לנקות את בית הכנסת בעצמו, ע"כ.
החיד"א בספרו שו"ת יוסף אומץ (סי' ע) כתב שמותר לגוי להיכנס לבית כנסת, ומותר לומר גם ברכת כהנים כשהוא נמצא שם, עיי"ש. וראה עוד בשו"ת יביע אומר ח"ג (יו"ד סי' טו) שנשאל אם מותר לפתוח ספר תורה שבארון קודש לפני שר או קונסול נוצרי כשבאים לבקר בבית כנסת, וכתב שנכון מאוד להחמיר בזה, מפני כבוד הספר תורה, אא"כ יש לחוש לאיבה שאז יש להתיר ובלבד שיקרא בו יהודי לפחות פסוק אחד, שלא תהיה פתיחת הספר תורה שלא לצורך, עיי"ש. ויש ללמוד מדבריו שרק בספר תורה הקפיד, אבל לא כתב למנוע את עצם כניסת הגוי לבית הכנסת.
בשו"ת משנה הלכות חי"ד (סי' קכט) נשאל אם מותר ליתן לגוי שינקה את בית הכנסת, ויסדר את ספרי הלימוד והסידורים במקומם. וכתב שיש איסור מעיקר הדין ליתן לגוי לכבד ולרבץ את בית הכנסת, כיון שהיא מצוה ככל המצוות לנקות את מקום התפילה לפני קונו, והיא כעבודת הוצאת הדשן שהיתה בבית המקדש, ומבואר בגמ' (תמיד כט.) שמימיו לא נתעצל הכהן מלהוציא את הדשן. והיו מהחכמים שכשהיו מוצאים ברחוב בארץ ישראל דבר לכלוך היו מגביהים אותו (ראה בכתובות קיב.), כדי ליפות את ארץ ישראל, וכל דבר של מצוה אין להניחו לגוי.[1] והביא עוד שאצל הסבא מקלם זצ"ל היה מנהג לכבד ולרבץ את בית המדרש על ידי גדול שכיבדו אותו, והוא היה כיבוד, עכ"ד.
בספר חסידים (סי' קכח, הובא במ"א סי' קנא סק"י) הובא מעשה ברבי יעקב ברבי יקר שהיה מכבד בזקנו לפני ארון הקודש. והגאון הכנסת הגדולה (אור"ח סי' קנ בהגה"ט) הוסיף שכן גם היה מנהגו של החכם השלם החסיד והעניו כבוד מורנו הרב אליעזר בן שושין שבכל יום שישי אחר חצות היה מכבד בזקנו לפני ארון הקודש, ע"כ.
ואמנם מהר"י חאגיז (משנת חכמים אות ריט) הביא דברי ספר חסידים הנ"ל, וכתב שרבי יעקב ברבי יקר הוא אבי אביו של רש"י. ומתחילה כתב ששמועה זו שהיה מכבד בזקנו אינה נכנסת באזניו מפני סוד הכמוס במעלת רמזי קדושת חלקי הזקן העליון, ואין דעתו מסכמת לזלזל בקדושתו אפילו כנגד הארון שבו ספר התורה, עם כל זה אחר מחשבת הלב הולכים, וה' יראה ללבב, והואיל ואותו חסיד עשה כן בתום לבבו והיה עושה כיבוד זה לשם שמים, והיה מזלזל בכבודו לעיני ההמון לשם כבוד אלהינו כדי שממנו יראו וכן יעשו ההמון, ודאי שהיה מעשהו לרצון לפני ה', והיה שכרו הגדול בן בנו רש"י ז"ל שהאיר עיני כל ישראל בביאור המקרא וההלכות שאין ערוך אליו, ומכח השכר ניכרת מעלת הפעולה שהיתה רצויה לפני המקום, עכ"ד.
בסיכום: לכתחילה יש לנקות ולסדר את בית הכנסת על ידי יהודי דוקא, ולא על ידי גוי, וזה בכלל כבוד בית הכנסת. אולם אם אין מוצאים יהודי שינקה ויסדר, יכולים למנות גוי שיעשה כן.
בברכה,
יניב בוזגלו
[1]. ואין להקשות מהמבואר בגמ' (סוכה ח:) ובשו"ע (אור"ח סי' תרלה) שסוכת גוים כשרה לישב בה, ומאי שנא מצות סוכה שגוי יכול לעשותה מנקיון בית כנסת. שיש לחלק דבית כנסת חמיר טפי שהוא מתשמישי קדושה. ואמנם גם בדין סוכת גנב"ך רקב"ש דנו הפוסקים אם כשרה לכתחילה, עי' בכה"ח (שם) שכתב שיש לחוש לשיטת ר"ת (גיטין מה:) שאין לעשות את המצוה ע"י מי שאינו בר חיובא, ולכן יש להחמיר ולא לעשות את הסוכה ע"י אישה או קטן. וראה עוד במשנ"ב (סי' תרמט סקי"ד) בשם המ"א שלכתחילה לא יאגוד גוי הד' מינים, שכל שאינו מחוייב בדבר אינו רשאי לתקנו, עיי"ש. אמנם מרן הגר"ע יוסף זצ"ל (חזון עובדיה סוכות עמ' סד) כתב שמרן השו"ע לא חשש כלל לדעה זו, ולכן אפילו לכתחילה אפשר לסכך על ידם, עיי"ש. ואפשר החילוק כמ"ש, וק"ל.
