שאלה: כשבקרתי בבית קברות ראיתי קברים רבים שמונחים עליהם אבנים על ידי אלו שפוקדים את הקברים. רציתי לשאול מה הטעם למנהג זה?
תשובה: המנהג להניח אבן על גבי מצבה נזכר בדברי הפוסקים, וכמו שהובא בדרשות המהרש"ל (הביאו באליה רבה אור"ח סי' רכד סק"ז, ובבאר היטב שם סק"ח), וביארו הטעם משום כבוד המת, להראות שהיו על קברו, וכן הובא מנהג זה בכף החיים (סי' תקפא אות צ-צב) בשם קיצור השל"ה ומהרש"ל. ובגשר החיים ח"א (עמ' שיא), ובשו"ת יביע אומר ח"ד (יו"ד סי' לה אות ז).
ובטעם מנהג זה, בספר טעמי המנהגים (סי' תתרסט) כתב שהנחת אבן מונעת השפעה שלילית שלא ישכח לימודו אם יקרא את הכתב שע"ג המצבה. וכ"ה בספר יוסף אומץ (לר"י יוזפא עמ' 273).
אמנם יש שכתבו לערער על מנהג זה, ראה בשו"ת דרכי דוד (להרב דוד כליפא שליט"א, יו"ד סי' טו) שכתב שבמרוקו לא נהגו להניח אבנים ע"ג הקברים, רק באירופה נהגו כן, ושכן הוא מנהג ירושלים. ומנהג זה לא נתקבל בצפון אפריקה. וגם בדברי הראשונים לא נזכר כי אם לאחר הקבורה נוטל כל אחד עפר וזורקו לאחריו, ועושין כן ג' פעמים, ויש שתולשין עשבי הקרקע, עי' בטור ובשו"ע (יו"ד סי' שעו), עכ"ד.
גם בשו"ת יצחק ירנן (להר"י ברדה, ח"ג יו"ד סי' ב) כתב לתמוה על מנהג זה ממה שאמרו במשנה (עדיות פ"ו מ"ו על רבי אליעזר בן חנוך שנידוהו על שפקפק בטהרת ידים, וכשמת שלחו בית דין והניחו אבן על ארונו, מלמד שכל המתנדה ומת בנידויו היו סוקלין את ארונו. וכן אמרו עוד (שמחות פ"ה הי"א) מנודה שמת הרי זה טעון סקילה, שליח בי"ד נוטל את האבן ונותנו על ארונו, לקיים בו מצות סקילה, ע"כ. ומזה יש לומר שהמניח אבן על קבורת קרובו או צדיק הרי הוא מבזה אותם. ועל כן העלה שיש למנוע מנהג זה של הנחת אבן על קברים, ובמקום אבן יש להניח מעט עפר או עשב, עיי"ש.
אמנם בשו"ת רבבות אפרים ח"ח (סי' נא) הובאה תשובת הרב יוסף צרפתי נר"ו שכתב לתמוה ע"ד היצחק ירנן הנ"ל, שמכח קושיא בעלמא דחה מנהג ישראל שכבר נהגו בו חמש מאות שנה מימות רבנו מהרש"ל עד עצם היום ובזמנינו פשט מנהג זה בכל גבולות ישראל, אצל כל שאר העדות, ולא מצאנו מי שיערער. על המנהג. וקושיית המנחת יצחק לא קשיא מידי, כי מה שהיה השליח בית דין מניח את האבן, היינו על מיטת המת לפני קבורתו, וראו כל עמי הארץ. משא"כ בניד"ד שאין מניחין את האבן על המיטה אלא על המצבה, ואין זה דומה למעשה שליח בי"ד ולית לן בה. ועוד כי האבן שהיה מניח שליח בי"ד היתה אבן גדולה מאוד משא שני בני אדם, כמו האבן שהיו סוקלין בה (עי' סנהדרין מה:). וכיון שהמנהג להניח אבן קטנה, אין בזה שום בזיון למת כיון שאין זה דומה לאבן הסקילה. וסיים דבריו שמנהג זה להניח אבן על גבי המצבה יסודתו בהררי קודש, ומוזכר כבר בדברי הפוסקים הקדמונים, וחלילה להרהר על מנהגי ישראל, ע"כ.
גם בספר שפתי צדיקים (עמ' כב) כתב הגרב"צ מוצפי שליט"א שכשבאים להתפלל על מצבה נוהגים להניח אבן עליה, וכשמסיימים התפילה כדי ללכת משם נוהגים לסלקה. ובני אשכנז נוהגים להשאירה שם, אבל הצדיק רבי סלמן מוצפי זצ"ל אמר בשם המקובלים שיש להקפיד לסלק את האבן בצאתו, מטעם שהנחת האבן ע"פ הסוד יש רמז גדול להזמין את ניצוץ הנשמה שתרד ותשב עליה בבחינת כסא, וכשיוצא האדם משם יש לו לסלקה כדי לרמוז שהנשמה תחזור למקומה, ואין זה משורת דרך ארץ שיהא הוא הולך בעוד הניצוץ נמצא על המצבה. וגם אחר שחזרה הנשמה למקומה, לא טוב להשאיר האבן שהיה כסא, פנוי וריק במקום מטעמים שבנסתר, אלא יש לסלקה, וכן היה רבי סלמן מוצפי מזהיר לסלק כל האבנים שעל גבי ציוני הצדיקים שהצטברו שם, עכ"ד. וראה בספר נוהג בחכמה (לרבי יוסף בן נאים, עמ' קפ) כתב שכשהנשמה יורדת לקבר היא יודעת מי הניח את האבן וכשהיא שבה למעלה היא מבקשת עליו רחמים
נמצאו ג' שיטות בענייננו: א. להניח האבן מיד בבואו אל הקבר. ב. להניח האבן כשהולך מהקבר. ג. להניח האבן בבואו ולהסירה כשהולך. (ומ"ש בשו"ת רבבות אפרים שם דכ"ב ע"א ד"ה ונפקא, אינו מוכרח, ודו"ק. וכן מ"ש בסו"ד שהרוצה לצאת כל השיטות יניח אבן בבואו ויסירנה בצאתו, ואח"כ שוב יניח אבן אחרת. דבריו צל"ע)
ונשאלתי מאחד ששכח להניח אבן על הקבר, אם עליו לחזור אל הקבר כדי להניחה. ושאלתו סובבת בדברי ר"י החסיד בצוואתו (סי' יב) שכתב "לא ילך אדם על קבר אחד ב' פעמים ביום אחד, אלא יבקש כל רצונו ולא ישוב עוד עד למחר", ובאחרונים העתיקו אזהרה זו, ראה בליקוטי תורה לרבינו האר"י (פ' ויחי, עמוד העבודה), והובא במ"א (סי' תקפא ס"ק טז) ושכ"כ גם בספר נגיד ומצוה. וכ"ה בכה"ח (שם אות צו) ובחידושי רעק"א (יו"ד סי' שעו סעי' ד) ובמשנ"ב (שם) ובקיצוש"ע (גאנצפריד, סי' קכח אות יג) ובחזון עובדיה (אבלות ח"א עמ' תנז). ובטעם אזהרה זו, כתב בפירוש דמשק אליעזר על צוואות ריה"ח (הובא בפני ברוך עמ' שצג הערה ו) שבזה מגלה שבפעם הראשונה לא התפלל המת עבורו, ויש בזה בזיון למת שמחשיבו לאכזר. ולפ"ז כתב שאם בא פעם נוספת כדי להתפלל ולבקש עבור דבר אחר שלא ביקש בעבורו בפעם הראשונה, יכול לילך גם באותו היום. וראה בשו"ת באר משה ח"ח (סי' קטז אות ג) שכתב שלא מצא באחרונים מה נקרא ב' פעמים, אם כבר פנה לו עורף שוב אין לו לחזור עוד הפעם לאותו הקבר שהיה כבר שם, או הכוונה שאם פנה עורף לבית הקברות. וכתב שנראה לו פשוט שרק אם התפלל על קבר אחד והלך לו מחוץ לד' אמות, שלא יחזור אליו שוב. אבל אם סתם הלך מקבר לקבר ולא התפלל עליהם, ושוב רוצה להתפלל אצל קבר אחד, מותר לו לחזור ולהתפלל, ע"כ. ובתשובה בכת"י הארכתי אם צריך לחוש לדברי ר"י החסיד בכל צוואותיו, עיי"ש ואכמ"ל. ועכ"פ נלע"ד ע"פ מה שנתבאר בטעם הדבר שכתבו הפוסקים הנ"ל בביאור צוואה זו, שבניד"ד לא שייך לחוש לזה, ודו"ק.
עוד יש לציין, כי בבאה"ט (שם) כתב שהמנהג שנושקים הקבר ומניחים יד שמאל על הקבר וקוראים פסוקים, עיי"ש. וכ"כ החיד"א (ברכ"י שם סק"י) משם זקנו מהר"א אזולאי שישים יד שמאלו דוקא ולא יד ימינו. וביפה ללב (סי' רכד, הובא בכה"ח שם) כתב הטעם לזה שהוא ע"ש הכתוב אין שלטון ביום המוות, ולכך ישים עליו יד שמאלו יד כהה שאינו שולט בה.
בסיכום: כשבאים אל קבר נוהגים להניח אבן על גבי המצבה, וישנם כמה טעמים לזה. ויש להקפיד לקיים המנהגים, וחלילה לזלזל במנהגם של ישראל.
בברכה,
יניב בוזגלו
