שאלה: אומרים העולם כי ישנה סגולה לאריכות ימים שיקנה אדם קבר לעצמו בעודו בחייו. האם יש מקור לכך, והאם יש לנהוג כן?
תשובה: המקור הקדום ביותר שמצאנו בזה הוא בדברי השלטי גבורים (סנהדרין סו"פ נגמר הדין, דט"ו ע"א בדפי הרי"ף אות ש) שהמנהג בגליל שכל אחד קונה מקום קבורתו.
גם בשו"ת חתם סופר (יו"ד סי' שלא) נשאל אם נכון שיש לכל אחד לקנות לעצמו מקום קבר, והביא השואל ראיה ממ"ש בגמ' (ב"ב קי"ב ע"א) "נמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו", דמשמע שיש קפידא על זה שיהיה קבור בשלו ולא במקום שאול מאחרים. וכתב החת"ס (שם ד"ה ונבוא) שכן מנהג אבותינו בידינו, כי כן הקפיד אברהם אבינו ע"ה אפילו לאחר שכבר קנה קבר בכסף מלא, עדיין לא קבר את שרה שם עד שהחזיק בו שיהיה שלו ממש טרם קוברו אותה, כדי שלא תהיה הצדקת מונחת רגע אחד בקבר שלא נקרא על שמה ממש. ואף שגם בלא כסף היתה ארץ ישראל מוחזקת לאברהם אבינו משעה שנאמר לו קום התהלך (כמבואר בגמ' בבא בתרא קעא.), והיא שלו ממש (כמבואר בגמ' עבודה זרה נג:). ועכ"פ לדינא היתה ארץ ישראל של אברהם אבינו ולא היה מיקרי כל כך צדיק קבור בקבר שאינו שלו (פי', אם היה קובר את שרה בלא שיקנה מעפרון את מערת המכפלה), ואפילו הכי לאחר שגם שקל כסף מלא, הניח עדיין המת בבזיון ולא קברה עד שקם המערה למקנה. והביא שם לדברי הרמב"ן עה"ת (פי' חיי שרה) שאברהם הקפיד להחזיק במערה קודם שקבר בה את שרה, ולא הסתפק בכך ששילם עליה. ועוד הביא לדברי התוס' (מו"ק יג. ד"ה אין מפנין) שהביאו מהירושלמי שנוח לאדם לדור בשלו, ע"כ. ומה שהביא מפי' הרמב"ן, יש להוסיף שכ"כ גם הנצי"ב (העמק דבר בראשית מט, ל) שטוב למת להיות קבור בקרקע הקנויה לו דוקא ולא במקום שבא במתנה, ועל כן הקפיד אברהם אבינו ע"ה לקנות את מערת המכפלה.
גם הגאון השדי חמד (אסיפת דינים מער' אבלות אות פב) הביא בשם רבי יוסף דוד זינצהיים (הובא בשו"ת שאגת אריה החדשות, דס"א ע"א) שנשאל מאנשי עיר אחת שרוצים לקנות קרקע לבית הקברות איך יתנהגו בקנייה, שמרגלא בפומייהו דאינשי כשרוצים לעשות בית קברות חדש שאין קונים לחלוטין ואין גומרים הקנין עד שיהא מוכן לקבור שם, אמנם ציין שלא ראה בשום ספר דבר מזה, ואף על פי כן מנהג ישראל תורה, ואולי עושים כן על דרך לא יפתח אדם פיו לשטן (ברכות יט.) וסימנא מילתא היא, ע"כ. והגאון המחבר השיב לו דקפידא זו אין לה עיקר, ודברי הבל. רק כן ראוי לנהוג שיקנו קרקע לגמרי לביה"ק רק קודם המקח יעשו חברה של קברנים הנקרא חברא קדישא ואנשי החברה יגזרו צום על עצמם ביום ב' או ה' ויאמרו סליחות ויבקשו רתמים ובלע המות לנצח, ע"כ.
וראה עוד בשו"ת תשובות והנהגות ח"ב (סי' תרד) שנשאל מזה, וכתב שסגולה נפלאה לקנות מקום קבר שיהא קרקע שלו לצמיתות בקנין גמור, ויש בזה גם סוד נפלא שאין רשות למשחיתים להוציא אותו מקברו. וכתב שהוא נבוך מאוד בנוסח שטרי הקנין שנהגו בו החברא קדישא בהר הזיתים בעיה"ק, שכתוב שקונה זכות קבורה רק לעצמו וללא שום זכות העברה לאחר. ותמוה הוא, שאם קנוי באופן שזכותו בקרקע מוגבלות שאינו יכול להעבירה לאחר, יש לחשוש שלא נקרא שלו לכל מילי, ולכן עדיף לכתוב דשלו הוא לכל דבר, רק הקונה יצהיר מרצונו הטוב שמתחייב שלא להעבירו לאחר, ואם לאחר אריכות ימים יתברר שלא מימש את זכותו ליקבר שמה, יתן הזכות לחברה קדישא לקבל הקרקע להיות שלהם. ומה שנהגו לכתוב בשטר מכר שנתקבל כחבר לחברתנו הקדושה וניתנה לו זכות וכו', אפשר שזה מפני שמתחילה זכות החברה קדישא גופא למכור קרקע היתה מוגבלת רק לחברים אצלם, וקיבלו הקרקע לחבריהם, ולכן מקדימין בשטר מכר שהוא חבר וקנה לו לאחוזה בגוש פלוני חלקה שורה וקבר פלוני. אמנם עדיין יש לפקפק בנוסח השטר מש"כ שיש לו זכות בקרקע רק ליקבר, ולכאורה צריך שתהא שלו לגמרי, ולא רק לזכות קבורה שמה, ולכן יש לכתוב שניתן לו לאחוזה מעכשיו ובכה"ג שאז קנינו לחלוטין ולא זכות קבורה בעלמא. ובספר ישועת משה (מהגר"מ אהרנסון שליט"א ח"ב סי' ק) מעורר בעניין אחוזה לקבר ומביא גם שינוי נוסחאות, וכתב בתשובות והנהגות שראוי להקפיד שההגבלות הנ"ל שהקונה לא יוכל למכור וכר, יבואו מצד הקונה וויתור מרצונו הטוב, ולא שיור בעצם המכירה וכמ"ש, וכן לא להסתפק בנוסח "זכות קבורה" גרידא בשלהם, אלא בקנין גמור לחלוטין, וכן ראוי לכתוב "מעכשיו" דעדיף שבשעת קבורה יקבר בחלקה שלו. ולא נתברר היטב אם הנוסחאות המקובלים היום בחברות קדישא בעיה"ק נוסחו על ידי גדולי עולם זצ"ל או לא, אבל יש בקפידא דלעיל שופרא דלישנא וטובה גדולה לנפטר. וסיים דבריו בג' דברים: א. מניעת זכות העברה לאחר תיעשה דוקא באופן של וויתור מצד הקונה שבעצם קונה בשטר הקנין לחלוטין בלי שיור ותנאים, רק ברצונו הטוב מקנה בתנאים מסויימים בחזרה. ב. אין זו רק זכות קבורה, אלא קונה אחוזת קבר. ג). הקנין כבר מעכשיו עם התשלום, והקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו יאריך ימינו בנעימות ונזכה לעבוד אותו כרצונו, ובמהרה יקיצו שוכני עפר לחיי עולם, ע"כ.
וכתב עוד (תשובות והנהגות ח"ד עמ' שט) ששמע שדבר זה סגולה לאריכות ימים, אבל לא מצא מקור לכך. והביא שיש המלמדים זכות על אלו שאין נזהרין בזה כ"כ, מטעם שכיום מקומות הקברים שייכים לחברה קדישא, שהם נציגי ציבור בית ישראל, ויש לכל אחד כבר איזה זכות מכח הציבור, מ"מ ראוי שיהא הקבר רכושו ממש דוקא, וכן נהגו המדקדקין שיהא הקבר קנוי למת בקנין גמור. והוסיף עוד שכשקונים מקום מחיים או מיד אחר המיתה, הדרך לראות מי הם שכניו הקבורים שם, אמנם כאשר סמוך למקום הקבר תוך שמונה אמות יש מקומות פנויים, מצוי שאחר שקנו המקום או אחר שנקבר שם קוברים במקומות הסמוכים ריקים ופוחזים, ונמצא קבור עמהם. ודבר מצוי הוא, ושנוכח לראות שיש הרבה צער למשפחה שיש לו שכנים כאלו, ואין להם מושיע. ע"כ החכם עיניו בראשו ויתנו עמהם לכתחילה, שלא ימכרו ויקברו סביבו אלא יראים ושלמים לבד, ע"כ.
גם בשו"ת דבר יהושע (להגר"י אהרנברג, ח"ג יו"ד סי' נח אות ד, דקע"ג ע"א) הביא דבר זה שנהגו רבים לקנות בעודם בחיים מקום קבורה לעצמם, יש לו מקור נפתח בתורה במה שאמר יעקב בקברי אשר כריתי לי שמה תקברני, מדקאמר "לי" ולא סגי ליה במ"ש אשר כריתי, משמע דלא זו בלבד שקנה את המקום אלא שקנה אותו לו לשמו שהוא יקבר בו, ואמנם ראיה גמורה אין בידינו ללמוד משם כי אין אתנו יודע עד מה לדרוש מקראות יתירות, אבל אחרי שנבאר שיש לזה ענין חשוב וראוי לעשות כן, ניתן רשות להסמיך דבר על מה שכתוב בתורה עכ"פ כאסמכתא בעלמא.
וכתב לבאר דברי החת"ס (הנ"ל), שאע"פ שבקנין כסף בלבד קרקע נקנית לו, מ"מ אינה נקראת על שמו עד שיחזיק בו, ובעינן בקבר שיהיה נקרא על שמו. ולפיכך צריך שיקדים חזקה לפני הקבורה, שאע"פ שהקבורה עצמה היא חזקה, מ"מ כיון דאין חזקה זו רק רגע אחר הקבורה נמצא צדיק מונח רגע אחד בקבר שלא נקרא על שמו, על כן הקפיד אברהם שיחזיק בהקבר טרם נקברה.
ולפ"ז יש גם מאברהם אבינו סמך לאותן שקונין הקבר בחייהם שאם אין קונין הקרקע רק לאחר מיתתו, אף אם נאמר דגם בכה"ג הוי כקבר שלו מ"מ לפני הקבורה לא אתחזק שמו על קבר זה ונמצא מונח בקבר שלא על שמו עכ"פ רגע אחד, אבל אם קונין הקרקע בעודם בחיים ונכתב ונחתם בספר של החברא קדישא שמקום זה של פלוני הוא ובכל עת מצוא זו מיתה כשיוצאין לביה"ק לחפש קבר לנפטר נתקלין במקום הזה ומכריזין שדה פלוני לפלוני שלשים יום לפני מיתתו שפיר נקרא הקבר על שמו לפני הקבורה.
וענין זה שיש קפידא שיהיה הקבר נקרא על שמו ולא סגי במה שהוא שלו יש ליתן טעם ע"פ מ"ש הרלב"ג בסוף ספר יהושע שראוי לאדם שישתדל שיהיה נקבר בגבול משפחתו כדי להשאיר שמו עכ"ד, ור"ל שראוי לאדם שישאיר שמו בעולם הזה על איזה קרקע, ולפיכך כשאדם נקבר בקרקע שאינו נקרא על שמו אע"פ שהוא שלו נמצא שאין שמו קיים בעולם הזה, וזה גנאי הוא לאדם שאבד שמו וזכרו, ואפילו על רגע אחד יש גנאי לפיכך צריך להקפיד על זה. ולפי"ז ודאי אם יש לפנינו שני קברים אחד שקנה בחייו ואתחזיק שמו עליו והשני שקנו לו היורשין לאח"מ צריכין לקברו בזה שקנה בחייו ואפילו אם השני מכובד ממנו בעיני העולם, מאחר דלזה שקנה בחייו יש לו אסמכתא מן התורה שמעולה לקבורה, אלא דאי משום הא נראה דדוקא לכתחילה אבל בדיעבד שעברו וקברוהו במקום שקנו לו היורשין אין לפנותו שהרי אותו הרגע שחש לה אאע"ה שיהי' מונח בקבר שאינו נקרא על שמו כבר עברה ומה דהוי הוי, ומעכשיו יהי' מונח בקבר שנקרא על שמו מאחר שהקבורה עצמה חזקה היא כנ"ל, עכ"ד. וכ"כ בספר גשר החיים (פרק טז אות ד) שטוב לאדם אם הוא קבור בקבר השייך לו.
גם בשו"ת ישכיל עבדי ח"ח (יו"ד סי' לב אות ב) כתב שכן המנהג בארץ של רבים ושלמים שקונים להם אחוזת קרקע בהר הזיתים או בבית קברות אחר בחייהם, שבוחרים להם מקום על יד קרוביהם או על יד קבורות רבנים ואנשי שם, מחשש שמא יקברו אותם במקום נידח על יד אנשים פשוטים שאינו נוח להם להיות במחיצתם, ואין פוצה פה ומצפצף, ולא חששו לזה אלא בגוסס (עי' יו"ד סי' שלט) מטעם דריע מזליה, משא"כ בבריא שמותר בשופי, ע"כ. ובספר סגולות רבותינו (לידידי הרה"ג ישי מזלומיאן שליט"א, עמ' 413) הביא מהגרב"צ מוצפי שליט"א ששמע מהגאון המקובל רבי יהושע שהרבאני זצ"ל שהיה מנהג קדום בירושלים שאבי החתן רכש עבור הזוג ביום חופתם זוג קברים כסגולה לחיים טובים.
בסיכום: ראוי ונכון לכל אדם שיקנה לעצמו קבר בעודו בחיים, כדי שיקבר בחלקת קבר השייכת לו. ומכל מקום מה שאומרים העולם שיש בכך סגולה לאריכות ימים, אין מקור לכך.
