שאלה: שמעתי שיש סכנה למי שנושא אשה אלמנה, האם נכונה השמועה או שאין למה לחוש בזה?
תשובה: בזוהר (משפטים דק"ב ע"א) כשהבעל השני בא והכניס רוחו באשה ההיא, רוח הראשון מקטרג ומריב ברוח שהכניס בה בעל השני ואינם מתיישבים יחד, ובשביל כך אין אשה מתיישבת כראוי עם בעלה השני לפי שרוח הראשון מכשכש ומתעורר בקרבה ואז היא זוכרת אותו תמיד ובוכה עליו או נאנחת עליו, כי הרוח שלו מכשכש ומתעורר במעיה כאילו נשכו נחש, ומקטרג ומריב עם רוח האחר שהכניס בה בעלה השני, עד זמן רב מקטרגים ומריבים זה בזה, ואם העביר וסילק רוח זה שנכנס בה מבעל השני את הרוח שהיה בה מבעל הראשון אז זה הרוח הראשון יוצא ממנה והולך לו. ולפעמים דוחה רוח הראשון את רוח השני ונעשה לו מקטרג עד שמוציאו מן העולם, ע"כ. (ואין הכוונה כפשוטו שהם מריבים במעיה, אלא קטרוגם הוא לפני הקב"ה שמעורר המת דין על החי כדי לעוקרו ולהמיתו על שבא על אשתו, והאשה שהיא נקשרת נפש בנפש עם בעלה הראשון מרגשת את התעוררות הדין, ולכן היא בוכה עליו. מתוק מדבש)
החיד"א (שו"ת חיים שאל ח"ב סי' יט) הביא מעשה שהיה וז"ל "ואגיד לך מה שאירע בזה זה ל' שנה ויותר, שהייתי אני הצעיר במדרש הרב החסיד המקובל המופלא מהר"ש שרעבי זלה"ה עם רב אחאי גאון הרב המופלא ח"ק כמהרי"ט אלגאזי נר"ו, ובא לפנינו רב אחד חסיד אשר נשא אשה זה שלש שנים והיא היתה אלמנה מרב חסיד קדוש זלה"ק, ובתחילה נישאת עם בחור אחד ושהה עימה קצת ומת במגפה, ואח"כ נישאת לזקן אחד ומת, ואחר כמה שנים נישאת לרב הקדוש הנזכר, ואחריו נשאה הרב אשר בא לפנינו, ההוא אמר שחלם שבאו לו ג' בעלי אשתו. והזקן לא היה אומר כלום, והרב היה מוחל לו, אך הבחור התריס כנגדו ואמר שרוצה לדון עמו בדיני שמים, ונתפעל מאוד מחלום זה ושאול שאל מהחסיד מהר"ש וממני שנחרים להבחור הנזכר שלא יתבענו לדין. וענינו לו כי מי הוא זה אשר יחרים לשואל דין בשמים, וכמעט לא ניתן לישאל, ופייסנוהו הרב הנזכר כי יראנו לטפל בזה. ולא היו ימים מועטים ונפטר הרב החסיד הנזכר וחלי"ש. ובו בפרק נצטערנו מאוד על עניין זה. ואמרנו כמה גדולים דברי חכמים", עכ"ל.
בשו"ת דעת משה (להאדמו"ר מבאיאן, סי' כ) שנשאל כיצד אסר הזוהר לשאת אלמנה היפך המבואר בתורה שמותר, ממה שלא אסרה התורה (בפרשת אמור) אלמנה אלא לכהן גדול, שמע מינה שלשאר אנשים מותרת. וכתב להשיב בכמה אופנים: א- לדעת הזוהר התורה מדברת באשה שנכנסה לחופה ועדיין לא נבעלה, שאז מותרת לכל אדם ואסורה לכהן גדול. אבל אם גם נבעלה אז אסורה לכל אדם משום סכנה, שנכנסה בה רוח הבעל, וכנ"ל. ב- בזוהר מפורש שדוקא בתוך י"ב חודש למיתת הבעל יש סכנה, אבל לאחר מכן מותר. ולכה"ג אסור לעולם. ויבואר לקמן אי"ה. ג- התורה אינה אוסרת אלא סכנה טבעית ולא דברים סגוליים.
והנה בגמרא (פסחים קיב.) אמרו חמשה דברים ציוה רבי עקיבא את רבי שמעון בר יוחאי כשהיה חבוש בבית האסורים וכו' לא תבשל בקדירה שבישל בה חבירך, מאי ניהו, גרושה בחיי בעלה. דאמר מר גרוש שנשא גרושה, ארבע דעות במיטה, ואי בעית אימא אפילו באלמנה, לפי שאין כל האצבעות שוות, עיי"ש בפירוש רש"י וברשב"ם, ע"כ. וראה בהגהות היעב"ץ (שם) שדייק שמשום סכנה לית לן בה, עיי"ש.
ובשדי חמד (פאת השדה מער' אישות אות ז) הביא שמהתלמוד משמע שאין בזה חשש, מלבד שכמה תנאים ואמוראים נשאו אלמנות, וכן אמרו בגמרא (כתובות צז:) שגרושה צריכה יותר חן מאלמנה, ומוכח משום שהיו נושאים אלמנות יותר מאשר נושאים גרושות, ולדברי הזוה"ק הוא איפכא. וסיים שדבר זה הוא בכלל המקומות שהגמרא פליג על הזוהר, ועבדינן כהגמרא, עכ"ד. ויש לעיין בזה לפי המבואר לעיל בגמרא שאסרו משום שאין כל האצבעות שוות, ואולי הוא מחלוקת בגמרא, והגמרא בכתובות הוא למאן דאמר שדוקא בגרושה יש לחוש, ודו"ק.
וראה להחיד"א בשו"ת חיים שאל ח"ב (סי' יט) שכתב שבודאי אין איסור בנישואי אלמנה, ומרבית העם נושאין אלמנה ואין מוחה ואין פוצה פה ומצפצף, ואינה אלא זהירות. ושכן מבואר בגמרא (פסחים שם) שאין בזה איסור אלא בדרך עצה טובה.
ומצינו כמה אופנים בהם כתבו הפוסקים שאין לחוש לסכנה בזה. שבשו"ת חיים שאל ח"ב (סי' יט) כתב החיד"א ששמע ממקובלים שחשש סכנת אלמנה הוא דוקא בשנה ראשונה של מיתת הבעל. והביא דבריו גם בשו"ת מהרש"ם ח"ב (סי' קמא), וכ"כ גם בספרו דעת תורה (סי' שלט אות ה). ובספר מעשה רב (החדש אות יב) מובא בשם המקדש מלך שאחר י"ב חודש אינו מסוכן כל כך, ושגם הגר"א נשא אלמנה בזיווג שני בת תלמיד חכם, ע"כ.
אמנם החיד"א עצמו (שם) סיים על זה "ובעיני נראה כי יש להזהר שלא לישא אלמנה כלל", וכן בסוף דבריו שם כתב "הראת לדעת דהנזהר לישא אלמנה טעמו ונימוקו עמו, ולא סגי כשעברו י"ב חודש".
ובשו"ת דעת משה (הנ"ל) כתב ש"מפורש" בזוהר שהחשש הוא רק בתוך י"ב חודש. וכוונתו למ"ה שאמרו בזוהר שם בהמשך דבריו (דק"ב ע"ב). אמנם כבר כתב החיד"א (שו"ת יוסף אומץ סי' מט) על זה שתדיר הוא בסכנה, אך בי"ב חודש הוא בסכנה עצומה. ושאירעו מעשים בזמנו, והיה זה לאחר י"ב חודש. וע"ע בשער הפסוקים (פרשת כי תצא על הפסוק וירקה בפניו).
ואולי נתכוין למה שהביא בשו"ת ציץ אליעזר ח"ז (סי' מט פרק ה, דרל"ה ע"א ד"ה ואולי) שעניין קשקוש הרוח במעי האשה בא במקביל כפי ענין אבלותה עליו ושימת זכרונו בלבה, וכל מה שתפסיק להתאבל עליו תשכח ממנו, ולכן כתבו הפוסקים להגביל דין זה לי"ב חודש שאחר כך כבר גזרה על המת שמשתכח. ודבר זה מרומז בדברי הזוהר הנ"ל "וכדין איהי דכירת ליה תדיר ובכאת עליה או אתאנחת עליה וכו'", הרי שקשר הזוהר את ענין הקשקוש עם ענין זכירת האשה אותו, עכ"ד.
ובשדי חמד (מער' דברי חכמים סי' קכה) כתב שבאלמנה חוששים שלא לבוא עליה לילה הראשון. וכ"כ בשו"ת באר משה (להרב משה ירושלימסקי, קונטרס כלל גדול בתורה אות ט) שכתב שאולי יש קבלה שאם אינו נזקק לה בלילה הראשונה, אזלה הסכנה. ובשו"ת דברי יואל (אבן העזר סי' קיז) כתב שאם אפשר יש להזהר בלילה הראשון, עיי"ש.
אולם בבני יששכר (חודש אדר מאמר ב דרוש ז) כתב בשם המגיד ממזריטש שנפש הנפטר אין לה עליה למחוז חפצה עד שתינשא אלמנתו אם ראויה לכך עדיין, וכתב שהיו דבריו לפלא בעיניו שהם היפך דברי הזוהר, וביאר בבני יששכר שלאחר שתקנו חכמים (כתובות ב.) זמן לנישואי אלמנה, הרי היא טובה לנפטר. ובשו"ת מנחת יצחק ח"ד (סי' פה) סמך ע"ד הבני יששכר שאין בדבר חשש סכנה כלל, ואפילו בלילה הראשון.
עוד בספר סגולות ישראל (מער' א אות נג) שכתב שאם האלמנה היא אלמנה מכהן אין שום חשש סכנה אם תינשא לכהן אחר, ששניהם הם משורש אחד מסיטרא דחסד.
ובספר טעמי המנהגים (בהשמטות שבסוף חלק ד, לסי' תתרה) כתב בשם ספר ישמח משה (פרשת וישב) שאם הבעל השני הוא יותר גדול מהראשון אין לו לירא מרוחא דשביק לה בעלה, והיינו שגדול ממנו בחכמה ומעשים טובים, ע"כ. וצ"ב ממעשה שכתב החיד"א בשו"ת חיים שאל (שם) ששם נשאה חכם וחסיד, וכעס עליו הבחור שנשאה לפניו, וצ"ב.
ובשו"ת יוסף אומץ (סי' מט) כתב עוד שאין לפרסם ענין זה של נישואי אלמנה, כדי שלא תצא תקלה ח"ו. ואולם לתלמידי חכמים שיודעים דברי הזוהר נראה שיש לחוש, ושומר נפשו ירחק, ע"כ. וכ"כ החיד"א (חיים שאל שם) שאם התורה היתה אוסרת אלמנות, יהיו איזה מהן יוצאות לתרבות רעה, ולכן הותרו.
וראה בשו"ת יביע אומר ח"ה (אבן העזר סי' ט סוף אות ו) שהביא בקצרה חלק מדברי הפוסקים הנ"ל בדין זה, וסיים על זה דמאן דלא קפיד לא קפדי בהדיה, ושייך לומר על זה דהאידנא דדשו ביה רבים, שומר פתאים ה', מאחר שהעידו האחרונים שכן המנהג, וגם הגר"א עשה מעשה רב, עכ"ד.
ובספר טעמי המנהגים (סי' תתרה קו"א מאמר תיקון אלמנה) הובאה תפילה שתיקן הרש"ש זיע"א למי שעומד לשאת אלמנה, ונדפס כל זאת בקונטרס "ישב רוחו" להרב ישעיה מרגליות ז"ל. וכתב הגרי"ח בשו"ת רב פעלים (סוד ישרים ח"ב סי' א) שנראה שהרש"ש תיקן תיקון זה לאחר המעשה שהעיד החיד"א שהיה עם הרש"ש עצמו. וכתב שמי שאומר תיקון הרש"ש מותר לו לישא אלמנה. ושבעירו בגדאד יש כמה אנשים שנשאו אלמנה ועשו התיקון הנזכר וברוך ה' לא נזוקו והולידו בנים ובנות והאריכו ימים, וזכות רבינו הרש"ש שייסד התיקון תעמוד להם, עכ"ד.
עוד יש לציין למה שכתב רבינו האר"י (שער הפסוקים פרשת כי תצא על הפסוק וירקה בפניו) שעל ידי החליצה והרקיקה פורשת רוחא של בעלה הראשון ממנה, עיי"ש. ועל פי זה כתבו הפוס' (שו"ת פרי השדה ח"ג סי' קה, רב פעלים בסוד ישרים שם) שאין נזק מלשאת אשה שעשתה חליצה, ושזה פשוט וברור.
בסיכום: מעיקר הדין מותר לשאת אשה אלמנה ללא כל חשש. ויש הנמנעים (במקרים מסויימים) מלשאת אלמנה אלא אם כן ערכו תיקון קודם לכן שתיקן רבינו הרש"ש זצ"ל.
בברכה,
יניב בוזגלו
