שחיה בבריכה בשבת

שאלה: אני מתארח בצימר בסוף שבוע לנופש עם המשפחה, האם מותר לנו בשבת לשחות בבריכה שבחצר שבצימר?

תשובה: בדין שחיה בבריכה יש לדון מכמה דינים: א- רחיצה בשבת. ב- סחיטה. ג- שרייתו זהו כיבוסו. ד- איסור שיטה בשבת. ה- הוצאה. ו- עובדין דחול. ונבארם בעז"ה אחת לאחת.

א. רחיצה בשבת

בגמ' (שבת לט:) מבואר שגזרו חז"ל שלא ירחץ אדם במים חמים בשבת, כיון שהבלנים היו מחממים את המים בשבת והיו אומרים שחיממו קודם השבת. ושיעור חום המים שאסור ברחיצה בודאי שאינו דוקא במים חמים בחום שהיד סולדת בהם, ובפחות מזה אין איסור, שהרי אין אדם שרוחץ גופו במים חמים שהיס"ב. ונחלקו הפוס' אם מותרת רחיצה מים פושרים, בשו"ת נודע ביהודה (תניינא אור"ח סי' כד) פוסק שאין איסור רחיצה במים פושרין, והשואל שם הביא ראייה מהגמ' (יומא לד:) שהיו מטילין עששיות של ברזל בשביל להפיג צינת המים לצורך טבילת הכהן הגדול ביום הכפורים, ומוכח שמותר לטבול במים פושרים. אמנם בנוב"י כתב לדחות ראייתו דשאני התם שאין שבות במקדש, עיי"ש. ומ"מ לא מבואר בדבריו מהו שיעור פושרים שמותר, וצ"ע. בשו"ת חכם צבי (סי' יא) פסק שמותר להפיג צינת המים. ובשו"ת רעק"א כתב שהוא מגמגם על קולא זו, וגם בבית מאיר כתב לדחות דבריו ולאסור גם במים שהופגה צינתן, כיון שגם לצורך זה היו צריכים להבעיר גחלים ושייכת בזה גזירת הבלנין, ע"כ. בשו"ת אגרות משה (אור"ח ח"ד סו"ס עד) כתב שכל שחום המים פחות משיעור מידת החום שדרך בני אדם לרחוץ בהם ביום חול, יש להתיר. בתהילה לדוד ובשביתת השבת כתבו שכל שמרגישים במים חמימות הרי זה אסור לרחוץ בהם, וראה עוד באור לציון ח"ב (פל"ה ס"ב). ובחזו"ע שבת ח"ו (עמ' עח) כתב להוכיח שאיסור רחיצה בשבת הוא גם בפושרין והביא עוד (בעמ' פ) שגם במים שהופג צינתן בלבד יש איסור רחיצה, ושכן מוכח מדברי השו"ע (סי' שכו סעי' ד). וכ"ה בלוית חן (עמ' קיח). וראה בביאור הלכה (ריש סי' רס) שכתב שבערב שבת צריך לרחוץ גופו בחמין לכבוד שבת, ושיעור החמין שם תלוי בשיעור החמין שנאמר באיסור רחיצה, עיי"ש.   

והנה אע"פ שאין איסור רחיצה במים צוננים בשבת, מ"מ יש שכתבו (משנ"ב סקכ"א) שנהגו שלא לרחוץ בצונן שמא יבוא לידי סחיטה, ושמא יוליך את המים על גופו ברשות הרבים, ע"כ. וכך מנהג בני אשכנז.

ואם יש הבדל אם המים התחממו מערב שבת או בשבת עצמה, הנה במים שהוחמו בערב שבת נפסק בשו"ע שהאיסור הוא לרחוץ את רוב גופו דוקא. אבל במים שהוחמו בשבת (אפילו בדרך היתר, כגון שלא הגיעו לחום שהיס"ב) נחלקו הפוס' אם דינם שווה למים שהוחמו מער"ש, או שחמורים יותר ואסור לרחוץ בהם אפילו ידו אחת. לדעת הרמב"ם דינם שווה למים שהוחמו מער"ש, ולדעת הרא"ש דינם כדין מים שהוחמו בשבת. וראה בשו"ע (סעי' ד-ה) שפסק בסתם כדעת הרמב"ם, וכ"פ בחזו"ע שבת ח"ו (עמ' עח). ובמשנ"ב (סק"ה וסקי"ז) פסק להחמיר בזה.

ואם גוי חימם מים לצורך עצמו, אם מותר לישראל לרחוץ בהם. עי' בשו"ע (אור"ח סי' שכה) שכל מלאכה שעשה הגוי בשביל עצמו, מותר לישראל ליהנות ממנה אם אין הגוי מכירו. שאם מכירו יש לחוש שירבה בשבילו ויעשה מלאכה עבור הישראל (והיינו שיעשה כן לשבת אחרת, משנ"ב שם). אולם באיסור רחיצה אין להתיר בכל אופן, כיון שהגזירה היתה שלא לרחוץ במים חמים בכל אופן (אורחות שבת ח"ב עמ' שיח).

ב. סחיטה

עוד יש להזהר בנידוננו שלא יבוא לידי סחיטה של הבגדים, דהיינו הבגד שלבוש בו, וכן המגבת שמתנגב בה לאחר יציאתו, וכמבואר בדברי האחרונים שדנו בנידוננו. ויתרה מכך אסור לאדם לטלטל בגד רטוב מחשש שיבוא לסוחטו, ויבואר לקמן.

ובדין סחיטת השיער נחלקו הראשונים אם יש איסור סחיטה בשערות, ואף שלכל הדעות אין בזה איסור מה"ת כיון שאין המים נבלעים בשיער לפי שהוא קשה (רש"י שבת קכח:), מ"מ יש אומרים שמדרבנן יש לאסור. ועי' טהרת הבית ח"ג (עמ' רעט) שהעלה להחמיר כדעת הרמב"ם שאיסור סחיטת שיער בשבת הוא מדרבנן. 

ג. שרייתו זהו כיבוסו

וגם אם נכנס לשחות בבריכה בבגדים נקיים, עדיין יש לדון לאסור בזה משום כיבוס, כיון דקיי"ל (זבחים צד:) שרייתו זהו כיבוסו. אמנם נחלקו הפוסקים בד"ז אימתי אמרינן לאסור מדין שרייתו זהו כיבוסו, ומחלוקתם תלויה בביאור כמה סוגיות בגמ' (שבת קמב: היתה עליו לשלשת מקנחה בסמרטוט וכו'. יומא עז: ההולך להקביל פני רבו עובר עד צוארו במים וכו'. ביצה (יח.) נדה מערמת וטובלת בבגדיה. שבת (קכ.) טלית שאחז בה האור מצד אחד נותנין עליה מים מצד אחר), ואכמ"ל.

לדעת רבינו תם, הרמב"ם, הרא"ש והריטב"א דין שרייתו זהו כיבוסו שייך רק כאשר יש לכלוך בבגד (שכ"ה בגמ' שבת בדין לשלשת, והגמ' ביומא וביצה שהתירו משום שמדובר בבגד נקי. והגמ' לגבי טלית שאחז בה האור מיירי שנותן המים על הטלית, ואין איסור משום שהטלית נקיה. ובאור זרוע כתב שהגמ' ביומא ובביצה מיירי בבגדים של עור)

ונחלקו האחרונים אם לר"ת יש איסור בבגד מלוכלך כשמנגבו בדרך לכלוך, שהפמ"ג כתב שלדעת רבינו תם אין היתר של דרך לכלוך, אמנם בביאור הלכה (סי' שב סעי' ט ד"ה שאין) כתב שגם ר"ת מיקל בדרך לכלוך. (וצ"ע ממה שמובא בב"י שרבינו תם התיר לאם לקנח ידיה במקום מי רגלים משום שהוא דרך לכלוך, שמשמע כדברי הביאוה"ל. ואולי יש להוכיח קצת ממה שבשו"ע השמיט ד"ז, משום שפסק כדעת ר"ת שרק בבגד מלוכלך יש איסור שריה, וסובר כמותו שגם בדרך לכלוך אסור, וצ"ע)

לדעת ר"י והרשב"ם דין שרייתו זהו כיבוסו שייך אפילו בבגד נקי (והגמ' לגבי לשלשת דיברה בדבר ההווה שרק כאשר יש לכלוך מנקים הבגד. ומה שהתירו בגמ' יומא וביצה, משום שהוא דרך לכלוך. ומה שאמרו בגמ' לגבי טלית שאחז בה האור, שם לא נותן המים על הבגד עצמו)

ודעת הרא"ם שאפילו בדרך לכלוך אמרינן שרייתו זהו כיבוסו אם יש מים מרובים. (וצ"ב לשיטתו כיצד יבאר הגמ' ביומא וביצה)

ויל"ע בדעת השולחן ערוך בזה, לפי שהביא כמה דינים השייכים בזה, ויש לכאורה סתירה בדבריו (עי' סי' שא סעי' ג "היה הולך והגיע לאמת המים וכו' ואסור לעבור בה שלא יבוא לידי סחיטה". ובסי' שב סעי' ט "אבל בגד שיש עליו לכלוך אסור אפילו לשכשכו דזהו כיבוסו וכו'. ובסי' שב סעי' י "הרוחץ ידיו טוב לנגבם בכח זו בזו ולהסיר מהם המים כפי יכלתו קודם שיקנחם במפה". ובסי' שיט סעי' י "יין או מים שהם צלולים מותר לסננן במשמרת, אבל בסודר מים אסור משום ליבון ויין ושאר משקין מותר וכו'". ובסי' שיט סעי' טז "מים שיש בהם תולעים מותר לשתותן על ידי מפה בשבת וכו'". ובסי' שלד סעי' כד "יש אומרים שאין יכול ליתן עליו משקין כדי שיכבה כשיגיע להם, ויש אומרים שמותר לעשות כן בשאר משקים חוץ מן המים, משום כיבוס. ויש מתירים אפילו במים. ודברי סברא שנית נראים"). ונחלקו הפוסקים בביאור שיטת השולחן ערוך.

המ"א והמשנ"ב (ביאור הלכה סי' שב סעי' ט) כתבו שפשט לשון השו"ע מורה שפוסק שאין דין שרייתו זהו כיבוסו אלא כשיש לכלוך. ומה שאסר בסי' שיט משום שמא יבוא לסחוט. (אלא שדבריהם קשים, כי בשו"ע כתב להדיא שאסור לסנן מים בסודר "משום כיבוס", ולא משום שמא יסחט, וצ"ע. ואולי י"ל שר"ל שאסור משום סחיטה שהיא תולדה של ליבון, עי' מחצה"ש סי' שב סעי' י). ומה שכתב בשו"ע סי' שלד שדברי סברא שנית נראים, אפשר ליישב שר"ל שדבריהם נראים בעיקר הדין לאסור אבל לא מטעמם, שהם אוסרים משום ליבון, והשו"ע אוסר משום שמא יסחט, ודוחק. ולפי דבריו צריך לבאר שמ"ש בשו"ע בסי' שב סעי' י שטוב להחמיר וכו', היינו מפני שחשש לדעת היראים, וק"ל.

ולדעת הגר"א השו"ע סובר שאומרים שרייתו זהו כיבוסו אפילו בבגד שאין עליו לכלוך, ושכן מוכח מסי' שלד שסיים "ודברי סברא שנית נראים". ומה שכתב בסי' שב "שיש עליו לכלוך", נקט לשון המשנה. ומה שכתב בסעי' י שטוב לנגב הידים קודם שיקנח במפה, שמשמע שמן הדין אין איסור, כיון שהוא בדרך לכלוך. (ר"ל, וכתב שטוב לחוש לשיטת ר"ת, ודו"ק)

מרן הגר"ע יוסף זצ"ל (חזון עובדיה שבת ח"ו עמ' קמג) כתב שהעיקר בדעת השו"ע שמן הדין רק אם יש לכלוך בבגד אסור לשרותו. אבל לכתחילה יש להחמיר בזה, כמו שכתב בסי' שלד. (וטעמו משום דהוי רוב מנין ורוב בנין פוסקים שסוברים להקל. והביא עוד להתוספת שבת והטל אורות שדייקו ממה שבסי' שלד סיים השו"ע שדברי סברא שניה "נראים" ולא כתב שהלכה כדעה זו, כדי להורות שלא ברור כל כך ד"ז, ורק במקום שאפשר יעשה בשאר משקים) 

ובאור לציון ח"ב (פל"ו סי"ד) כתב שדעת השו"ע שאין איסור שרייה אלא בבגד שיש עליו לכלוך. ומה שבשו"ע סי' שיט סעי' י אסר לסנן מים בסודר, איירי בבגד שאינו נקי. וכן בסי' שלד מיירי בבגד שאינו נקי (וזה צע"ג, שא"כ מהו שסיים השו"ע שיש מתירים אפילו במים, והרי בבגד שיש עליו לכלוך אין מי שמתיר). ומה שכתב בשו"ע סי' שב סעי' י שטוב לנגב הידים קודם שיקנח, משום שחשש לדעה המחמירה לאיסור שריה אפילו בבגד נקי.

ובספר מנוחת אהבה ח"ב (פי"ב ס"ג) כתב שהעיקר להחמיר שלא ליתן אפילו מים מועטים אפילו על בגד שאין עליו לכלוך. ולמד כן מדברי השו"ע בסי' שיט סעי' י שהחמיר שלא לסנן מים בסודר משום ליבון, ובב"י שם ביאר דברי הטור שסובר להחמיר שאיסור שרייה הוא אפילו בבגד נקי, ובשו"ע העתיק לשון הטור. וכן מוכח מדברי השו"ע בסי' שלד שסיים שדברי סברא שנית נראים. ומ"ש בשו"ע בסי' שב ד"ז בבגד "שיש עליו לכלוך" שם העתיק לשון הטור שהוא כלשון המשנה. ומה שהתיר בסי' שיט סעי' טז לשתות ע"י מפה, משום ששם אינו מקפיד על ליבון הבגד, וגם אינו מתכוין ללבנה וע"כ אין לאסור משום פסיק רישיה (עיי"ש שדחק תירוץ זה בדעת השו"ע). 

ד. שיטה בשבת

במשנה (ביצה לו:) אמרו שאין שטין על פני המים, והיינו כאשר שוחה ממש, דהיינו שכל גופו שוכב וצף על פני המים, וגם רגליו אינן עומדות על גבי הקרקע (משנ"ב סי' שלט סק"ב ע"פ רש"י והרי"ף), אבל בלא"ה אין בזה איסור שיטה כלל. והטעם שארו חז"ל בזה, כדי שלא יבוא לעשות חבית של שייטין (וראה ברש"י שם שיעשה כן כי ירצה להתלמד לשוט. ובפסקי הרי"ד שבת מ: כתב שהחשש שמא יפחד מהמים ויבוא לעשות חבית). ופסק בשו"ע (סי' שלט סעי' ב) שאיסור זה גם בבריכה שבחצר, אא"כ יש לה שפה סביב שאז מותר כיון דדמי לכלי ולא לנהר, עיי"ש.

ה. הוצאה

ולעניין טלטול הבגד הרטוב בשבת, חכמים גזרו שלא לטלטל בגד רטוב בשבת שמא יבוא לסוחטו, אא"כ מטלטלים אותו ב' בני אדם שמותר כיון שהאחד יכול להזכיר לשני שלא יסחטנו (שו"ע סי' שב סעי' ט. וראה הליכות שבת עמ' שיט). ונפק"מ למי שנפל לו הבגד למי המקוה בשבת. (וראה בספר הליכות שבת ח"א עמ' שיד שמותר לטלטל סקוטש של יום חול שספוגים בו מים כדי להחליפו בסקוטש המותר בשימוש בשבת, ואין בזה החשש הנ"ל, עיי"ש).  

ו. עובדין דחול

והנה יש שכתבו לאסור שחיה בבריכה בשבת משום איסור עובדין דחול (פניני הלכה שבת פי"ד אות ט). אמנם עי' יביע אומר ח"ד (אור"ח סי' ל סוף אות יח) שהביא כמה פוסקים שכתבו שאין לאסור משום עובדין דחול בדבר שלא מצינו בדברי חז"ל שחששו לכך להדיא, עיי"ש.

ולעניין מעשה, לבני אשכנז בודאי שיש לאסור, וכמ"ש בשו"ת באר משה ח"ג (סי' נו), ובשמירת שבת כהלכתה ח"א (פט"ז סעי' לט) משום המנהג המבואר במשנ"ב (סי' שכו סקכ"א) שלא לרחוץ כלל בנהר או בריכה, ואפילו במים צוננים. ועוד כדי שלא יבוא לסחיטת שיער, עיי"ש.

אמנם לספרדים אין לאסור זאת מן הדין, ראה בשו"ת ישכיל עבדי ח"ו (סי' א) ובאור לציון ח"ב (פמ"ז סעי' לב). אך ראה בילקוט יוסף (שבת ב עמ' יד) שכתב שאף שמן הדין מותר לשחות בבריכה בשבת באופן שנזהר שלא להיכשל באיסורים של סחיטה והוצאה, מ"מ למעשה הורה מרן הגר"ע לאסור, עיי"ש.

ואם יש להקל בזה לילדים קטנים, הנה דין רחיצת קטן בשבת שווה לרחיצת גדול, וכמבואר בשו"ע (סי' שלא סעי' ט). ומ"מ למעשה יש להקל בזה גם לקטן שמעל לגיל חינוך, כיון שאין השחיה בבריכה בשבת אסורה מעיקר הדין, וק"ל.

בסיכום: מן הדין מותר לשחות בבריכה בשבת, ובלבד שיתקיימו מספר תנאים: א- שיש לבריכה שפה שהמים היוצאים ממנה חוזרים בחזרה אל הבריכה. ב- שנכנס לבריכה עם בגד ים שאינו סופג, כגון העשוי מחומר סינטטי. ואם נכנס עם בגד ים העשוי מבד, צריך שיהיה הבגד נקי, ולאחר שיוצא מהבריכה יזהר להורידו ולהניחו מיד במקומו, או שיטלטלו את הבגד הרטוב שני אנשים יחד. ג- כשיוצאים מהבריכה יזהרו להתנגב בנחת, שלא יבואו לידי סחיטת המגבת. ד- לנגב השערות בנחת ולא בכח. ה- שהמים שבבריכה קרים ולא פושרים או חמים. והמחמיר שלא להיכנס לבריכה בשבת בכל אופן, תבוא עליו ברכה.

ולילדים קטנים מתחת לגיל בר מצוה אפשר להקל שייכנסו לשחות בבריכה בשבת, ובלבד שיזהרן בכל הנ"ל.   

בברכה,

יניב בוזגלו