שאלה: רבים אומרים שאם הולך אדם לבקר קבר אחד מקרוביו, אסור לו לילך גם לקבר אדם אחר שנמצא בסמוך אליו, לפי שאסור לילך לשני קברים באותו היום. האם נכון הדבר?
תשובה: מקור הדין נמצא בצוואת רבי יהודה החסיד (סי' יב), ושם מבואר שאין הקפידא אלא שלא לילך לאותו הקבר ב' פעמים באותו היום, אבל לילך לכמה קברים שונים אין שום קפידא. וז"ל שם "לא ילך אדם על קבר אחד ב' פעמים ביום אחד, אלא יבקש כל רצונו ולא ישוב עוד עד למחר". והרי זה כמבואר.
והעתיקו אזהרה זו גם רבותינו האחרונים, שכ"כ בליקוטי תורה לרבינו האר"י (פ' ויחי, עמוד העבודה), והובא במ"א (סי' תקפא ס"ק טז) ושכ"כ גם בספר נגיד ומצוה. וכ"ה בכה"ח (שם אות צו) ובחידושי רעק"א (יו"ד סי' שעו סעי' ד) ובמשנ"ב (שם) ובקיצוש"ע (גאנצפריד, סי' קכח אות יג) ובחזון עובדיה (אבלות ח"א עמ' תנז).
ובטעם אזהרה זו, כתב בפירוש דמשק אליעזר על צוואות ריה"ח (הובא בפני ברוך עמ' שצג הערה ו) שבזה מגלה שבפעם הראשונה לא התפלל המת עבורו, ויש בזה בזיון למת שמחשיבו לאכזר. ולפ"ז כתב שאם בא פעם נוספת כדי להתפלל ולבקש עבור דבר אחר שלא ביקש בעבורו בפעם הראשונה, יכול לילך גם באותו היום.
וראה בשו"ת באר משה ח"ח (סי' קטז אות ג) שכתב שלא מצא באחרונים מה נקרא ב' פעמים, אם כבר פנה לו עורף שוב אין לו לחזור עוד הפעם לאותו הקבר שהיה כבר שם, או הכוונה שאם פנה עורף לבית הקברות. וכתב שנראה לו פשוט שרק אם התפלל על קבר אחד והלך לו מחוץ לד' אמות, שלא יחזור אליו שוב. אבל אם סתם הלך מקבר לקבר ולא התפלל עליהם, ושוב רוצה להתפלל אצל קבר אחד, מותר לו לחזור ולהתפלל, ע"כ.
ובצוואת ריה"ח מהד' אוצר הפוסקים (עמ' צח) כתב שלא מצאנו בפוסקים לחלק בין קברי צדיקים לסתם קברים, עיי"ש. וראה עוד בפני ברוך (עמ' שצג) שאם אי אפשר לו לחזור רק דרך אותו הקבר שהיה בו כבר באותו היום, יש נוהגים לומר אצל הקבר שמבקש רשות לחזור עוד הפעם.
ובעצם הדבר אם צריכים לחוש לדברי צוואות רבי יהודה החסיד, הנה יש שכתבו שלא נאמרו צוואות רבי יהודה החסיד אלא לזרעו בלבד ולא לכל ישראל, וכן כתב הגאון הנודע ביהודה (תניינא אבן העזר סי' עט) שרבי יהודה החסיד ציוה כן רק לזרעו אחריו ולדורותיו, ולא לכלל ישראל. לפי שאין לכל החכמים שאחר התלמוד רשות לומר דבר נגד התלמוד, והאומר דבר לסתור קוצו של יו'ד מדברי התלמוד, לא ייחשב בכלל חכמי ישראל, ואם אנו רואים לאחד מחכמי ישראל המוחזק בתורה וביראה שכתב בספר דבר הסותר לדברי התלמוד, חייבים אנו למשכן עצמנו לתרץ דבריו שלא עשה כן רק לשעה או למשפחה פרטית, ודברי התלמוד הם על הכלל, עיי"ש. וכ"כ בשו"ת דברי יציב ח"ה (אבן העזר סי' יב) שמה שכתב רבי יהודה החסיד בעניינים אלו לא גזר אלא על זרעו, אבל לעלמא שומר מצוה לא ידע דבר רע, ושומר פתאים ה', ע"כ. וגדולה מזו כתב בשו"ת בית שערים (יורה דעה סי' קצו) שאפשר שגם לזרעו לא תיקן רבי יהודה החסיד אלא רק לדורו, או עד שלושה דורות.
ואמנם מאידך מצינו לגדולי הראשונים שהעתיקו דברי צוואות רבי יהודה החסיד בספריהם, וקבעום כהלכה לכל אדם. וכמו שכתב תלמידו הרוקח בספרו דברי צוואות רבי יהודה החסיד. וכן מצינו לכמה מרבותינו הראשונים שהזכירו בהלכותיהם דברי רבי יהודה החסיד בצוואותיו, וכמו שכתב רבינו פרץ בהגהות הסמ"ק (סי' קצה סק"ז), ובאורחות חיים (הלכות אבלות), ובתשב"ץ קטן (סי' תקנא) ובשו"ת מהרי"ל (סי' קיא). ומשמע שסבירא להו שדבריו נאמרו בסתם לכלל ישראל, ולא לזרעו בלבד.
וכן מצאנו בשולחן ערוך שקבע כמה הלכות בספרו, ומקורם הוא בדברי צוואות רבי יהודה החסיד, וכמו שכתב בדין קבורת ב' שונאים זה אצל זה (יורה דעה סי' שסב סעי' ו), ומקורו בצוואת רבי יהודה החסיד (סי' א), וכן שאין להשאיר קבר ריק פתוח (שם סי' שלט סעי' א ומקורו בצוואות סי' ב), ובדין שחיטת אווזים בחודש שבט (הובא ברמ"א יורה דעה סי' יא סעי' ד, ומקורו בצוואות סי' מא), וכן שאין לאדם להיות סנדק ב' פעמים במשפחה אחת (הובא ברמ"א יורה דעה סי' רסה סעי' יא, ומקורו בצוואות סי' לה), וכן בדין תרנגולת שקראה כמו תרנגול שצריכים לשוחטה (הובא בבית יוסף יורה דעה סי' קעט, וברמ"א שם סעי' ג, ומקורו בצוואות סי' נ), ודו"ק.[1]
אולם מאידך יש שכתבו שצוואות רבי יהודה החסיד לא נאמרו לכלל ישראל, ואין להקפיד בהם. ועיקר דבריהם נשענים על דברי שו"ת החתם סופר (אבן העזר ח"א סי' קטז) שכתב בעניינים אלו דמאן דלק קפיד לא קפדינן בהדיה, עיי"ש. אלא שכבר העירו האחרונים שהגאון החתם סופר לא ראה דברי צוואות רבי יהודה החסיד במקורם, אלא רק שמע שהעולם אומרים כן, וכמו שציין להדיא בדבריו שם שלא מצא חשש זה בספר חסידים כלל. וכן העיר היפה ללב (אבן העזר, דנ"א ע"א) שמשלא הזכיר החתם סופר את הצוואות, אות היא כי היה בידו ספר חסידים ישן שלא נדפסו בו הצוואות, אך לדידן דחזינן הכתוב בצוואות הכי אית לן למינקט, ע"כ. אמנם ראה בשדי חמד (מער' חתן וכלה אות ה) מה שכתב לבאר דברי החתם סופר, וע"ע בשו"ת ערוגת הבושם ח"א (סי' ריז). וראה בשו"ת אגרות משה (אבן העזר ח"א סי' ד) שכתב בנידונו שם (לשאת אשה ששמו כשם אביה) דמאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה, עיי"ש.
ולענ"ד יש להעיר בזה, דאף להסוברים שצוואות רבי יהודה החסיד לא נאמרו אלא לזרעו בלבד, מכל מקום כיון דמידי פלוגתא לא נפקינן לא גרעו דבריו ממה שנאמר בירושלמי (תרומות פ"ח ה"ג) שצריכים לחוש למה שהבריות אומרים (ושם מיירי לעניין אוכלים ומשקים ששהו תחת המיטה), ובאחרונים סמכו על דברי הירושלמי הנ"ל להסביר כמה מנהגים שונים ותמוהים שלא מצינו להם טעם, ואף על פי כן אין לזלזל בהם, עי' שו"ת מנחת יצחק ח"ט (סי' ח אות ז) ובשו"ת דברי יציב (יורה דעה סי' לד), וכן ידועים דברי הרשב"א בתשובה (ח"א סי' ט) שבכל דברי שיש קבלה ביד הזקנים והזקנות מעמנו לא נסתור קבלתם רק אחר הקיום שאינו באפשר חלילה וכו' (ועי' בשו"ת באר משה ח"ח סי' לו אות שסמך על דברי הרשב"א הללו ליישב מנהג מסויים שנהגו בו, עיי"ש). ובמקום אחר הארכתי לבאר אימתי יש לחוש לדברים כעין אלו ואימתי יש לבטל המנהג, ואכמ"ל.
ובשו"ת יביע אומר ח"ב (אבן העזר סי' ז) נשאל אודות מעשים בכל יום במצרים ששם החתן כשם חמיו וכן שם הכלה כשם חמותה, ואין פוצה פה ומצפצף. אם כדאי ליעצם לחדול מנישואין כאלה או לא. והביא בתשובתו דברי הפוסקים אם נאמרו צוואות רבי יהודה החסיד לכלל ישראל או לזרעו בלבד,[2] וצירף עוד (שם אות יב) שכיון שרבים נוהגים כך יש לומר בזה שומר פתאים ה', עיי"ש.[3] וראה עוד בשו"ת עולת יצחק (רצאבי ח"א סי' קסו) כתב שצוואת רבי יהודה החסיד לא נתפשטו בתימן כלל, ואפילו הדברים המפורסמים מצוואותיו לא נתפשטו אצל שאר קהילות ישראל, עיי"ש.[4]
אלא שעתה ראיתי בספר פני ברוך (עמ' שצג) שיש נוהגים כשמבקרים ביום הזכרון של הוריו שלא לבקר באותו היום אצל קברים אחרים, ע"כ. אך לענ"ד אין מקום לנהוג כן, ודי לנו במה שכתב לאסור רבי יהודה החסיד, והבו דלא להוסיף עלה, וק"ל.
בסיכום: מי שהולך לבית הקברות לקבר אחד מקרוביו או מכריו, אין שום איסור לילך גם לקבר אדם אחר שנמצא בסמוך אליו, ורק לאותו הקבר שהיה אצלו כבר אין לחזור אליו שנית באותו היום.
[1]. אלא שצ"ע מדוע לא הביא מרן בשולחן ערוך את שאר צוואות רבי יהודה החסיד.
[2]. וצ"ע שלא זכר ממה שבשולחן ערוך פסק בכמה מקומות דינים שמקורם בצוואות רבי יהודה החסיד, וכנ"ל.
[3]. ועוד הוסיף שם (אות טו) שבמי שכבר הגיע לגיל עשרים ועדיין לא נשא אשה, שאמרו חז"ל (קידושין כט:) שכל ימיו בהרהורי עבירה, שאין לו לחוש לזה, עכ"ד. ובספרו הליכות עולם ח"ז (עמ' רלב) הוסיף בשם האחרונים שכתבו להוסיף שם ל' יום קודם החופה, ושהרוצה לסמוך על הגדולים שהורו כן, סמוך לבו בטוח בה' כי לא יאונה לו כל און, עיי"ש. ומה שסיים בעניין שינוי השם קודם החופה, הנה הגאון רבי חיים פלאג'י (רוח חיים אבן העזר סי' סב ס"ק יג) כתב שמדברי הצוואה משמע שרק אם נישאו שייך לעשות שינוי השם, ואילו לחאר השידוכים קודם הנישואין לא מועיל שינוי השם, ואפילו לאחר הנישואין לא כתב רבי יהודה החסיד אלא בלשון ספק אולי יועיל.
[4]. ובספר פאר הדור ח"ד (עמ' צ) מובא שהגאון החזון איש זצ"ל השיב למי ששאלו על נישואי אשה ששם אביה כשם החתן, שאם אין לבו נוקפו אין לו מה לחשוש, עיי"ש.
