שאלה: מתי הזמן הנכון לומר השכבה בשנה הראשונה של האבלות?
תשובה: תחילה יש להקדים הטעם שנקראת "השכבה" משום שמקום המנוחה של הנפש נקרא בלשון הפסוק "משכב", וכמו שנאמר בתורה "ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם", ופירשו חז"ל ושכבתי במקום מנוחת הנשמות. וכן אומר פסוק (ישעיה נז) "יבוא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו". ולכן בקשת רחמים בעד הנפש נקראת "השכבה", כי על ידי בקשה זו תשכב הנפש במקום מנוחתה. ואפילו נפש צדיק גם כן יש לה תמיד עילוי אחר עילוי, ומקום העילוי השני נקרא מקום מנוחתה לגבי המקום הקודם, ולכן קוראים לבקשת רחמים של נפש הנפטר בשם "השכבה", עכ"ד הגרי"ח בשו"ת רב פעלים (אור"ח ח"ד סו"ס לח).
ובספר סכות שלום (כלל ו פרט א) כתב על הנוהגים שלא להזכיר נשמות בשנה הראשונה, שהוא מנהג רע ואין לו שום יסוד. ולאחר שהביא שם ראיות לדבריו שיש להזכיר נשמות הנפטרים אפילו בשנה ראשונה, סיים שאם לא יעשה כן הוא בכלל גוזל את המתים, עיי"ש. גם בספר חמשה מאמרות להגאון ממונקאטש (בחלק דברי תורה, עמ' יב) כתב על הנוהגים שלא להזכיר נשמות הנפטרים בתוך י"ב חודש שאין לזה שום יסוד וטעם של ממש כלל, ואדרבה אז צריכים יותר לרחמים להזכירם ולהתפלל בעדם בבית הכנסת ובבית המדרש, ומה שטוענים הנוהגים כן כדי שלא יעוררו אבלם בבכי וצעקה ויבלבלו גם האחרים, וגם שיגיע להם הפסד להתאבל ביום טוב, הם טעמים לפגם בלי שוס טעם וריח. ועל כן בוודאי צריכים זה בתוך י"ב חודש ביותר שאז דנין את הנפטר, וזה פשוט וברור. וסיים "וגם ידעתי מאבותינו ורבותינו הגאונים הקדושים שאמרו להזכיר נשמות תוך י"ב חודש גם כן, והקפידו על ככה מאד, ושפת אמת תכון לעד", ע"כ. גם הגאון בעל דודאי השדה (סי' פה) מתרעם על מנהג זה וקראו מנהג טעות. והובא כל זה בספר כל בו על הלכות אבלות (עמ' 404). וכ"כ בגשר החיים ח"א (פל"א סעי' ז) שטעם הנמנעים מלומר השכבה בתוך יב"ח הוא קלוש, וכבר נמנו וגמרו שאין למנהג זה יסוד וטעם, ואדרבה בשנה הראשונה הנפטר דרוש יותר לתפילה, ע"כ. וכ"כ בספר ישמח משה (להרי"מ הלל, סי' יב סעי' כח) שבשנה הראשונה יש לומר השכבה בכל יום.
ויש להוסיף עוד מה שדנו הפוסקים בעניין הליכה לקבר בשנה הראשונה, שיש נוהגים שלא לילך לקבר בכל השנה ראשונה, ומקורם בדברי הטור (יו"ד סי' שמד) והכלבו שהולכין לבית הקברות ביום השלושים, ושוב אין מבקרין עד תכלית יב"ח. וכ"כ בשו"ת מהר"ם בריסק ח"ב (סי' כט) ובגשר החיים (פכ"ט ס"ב) ובפני ברוך (סי' לז סעי' ב) שאין לילך בתוך יב"ח, משום שהמתים נדונים תוך יב"ח, ואין לבקש מהנפטר שימליץ טוב בעדנו (ובשו"ת מלמד להועיל יו"ד סי' קמד כתב שאם צריך לילך למקום רחוק ולא יוכל אח"כ לבוא אל קברי אבותיו, יכול לבקר גם בתוך שנה הראשונה). ויש מקילין לילך לקבר בתוך יב"ח רק כדי לומר תהלים, ראה בשו"ת רבי אליהו גוטמאכר (יו"ד סי' קלג) שנשאל אם נכון מה שאומרים אנשים שאין לילך לקבר בתוך י"ב חודש, והשיב כיון שבתוך י"ב חדש ובפרט תוך י"א חודש חיישינן שמא עדיין יש עליהם עצמם דין ובהלה, ואיך נבוא להוסיף עליהם משא להיות מעורר דינם באמרנו שזכותם יסייע, כיון שאדרבא הם צריכים סיוע, ומכ"ש איר יתפללו עלינו שהם צריכים להתפלל עבורם, לכן אין מתפללין כנהוג בשאר העתים. אבל אדרבא יושר לילך ולהתפלל שם על הקלת דינם, עיי"ש. וכ"כ בגשר החיים (שם). ולפי"ז ביום ז' ול' ותכלית יב"ח בודאי אין בכלל הך קפידא שאין הולכין לקבר, כיון שעיקר טעם הליכה אז להתפלל על הנפטר שיזכה למנוחה נכונה. ויש המקילין לילך לקבר בתוך יב"ח בכל עניין, כ"כ בספר דברי תורה (מונקאטש, ח"א אות כח) ובקונטרס הלולא דצדיקיא (להר"ר מרגליות, עמ' תרפט). ומצינו שאצל כל אדם מישראל יש הנאה למתים כשהולכים על קברם, וכמ"ש בזוהר (פ' שמות דט"ז ע"ב) הא דאמר זרעא לארעא אזלי תריסר שנין הוה דלא אתערית בר האידנא בפרצופא דברי חמינא הכי וכו', ע"כ. ומוכח מזה שהמתים רוצים לראות בני אדם שבאים על קברם. ואמרו עוד בזוהר (פ' ויחי דרכ"ה ע"ב) שבתוך י"ב חודש ידעין רק בצערא דלהון ובצערא דחיי לא ידעי ולא אשתדלי עלייהו וכו', עיי"ש. אולם על קברו של צדיק רשאי אפי' בתוך י"ב חודש לבקש שימליץ טוב עליו, וכמבואר בזוהר (שם) בר האי נפשא דצדיקיא וכו', עיי"ש. וכ"כ מרן הראש"ל רבינו הגאון הרב יצחק יוסף שליט"א בשו"ת הראשון לציון ח"ב (יו"ד סי' כב) שמותר לעלות לקבר של צדיק בשנה הראשונה להתפלל לישועה, עיי"ש.
בסיכום: בשנה הראשונה של האבלות יש לומר השכבה בכל יום, לאחר התפילה וכן לאחר לימוד תורה.
בברכה,
יניב בוזגלו
