מה מברכים על לחם שנעשה מקמח ללא גלוטן
שאלה: אני חולה 'צליאק', ואיני אוכל אלא לחם שנעשה מקמח ללא גלוטן. האם עליי לברך על הלחם ברכת "המוציא"?
תשובה: תחילה יש לבאר את הנידון שבשאלתנו. הלכה היא שאין מברכים ברכת המוציא אלא לחם העשוי מחמשת מיני דגן, לפי שרק הם קרויים לחם, ולמדו כן ממה שנאמר גבי מצה לחם עוני (דברים טז, ג), ואין באים לידי חימוץ אלא חמשת מיני דגן בלבד (מנחות ע:), ומזה למדו גם למצות הפרשת חלה שנאמר בה באכלכם מלחם הארץ (במדבר טו, יט), שאין חייבת בחלה אלא עיסה שנילושה מחמשת מיני דגן בלבד.
קמח ללא גלוטן אינו יכול להחמיץ, וא"כ יש לדון אם דינו כלחם, מאחר וכל הלימוד לגדר לחם הוא מה שבא לידי חימוץ, וכנ"ל. האם די שהלחם נעשה ממין המחמיץ, או שצריך שיהא מחמיץ בפועל. (וראה בקובץ שיעורים פסחים אות קעו, ובשו"ת שבט הלוי חי"א סי' קכב, ואכמ"ל).
תפקיד הגלוטן בלחם הוא לגרום לחימוץ ודיבוק העיסה, פעולת החימוץ והדיבוק קיימת רק בחמשת מיני דגן, ולא בשאר גידולי שדה וקטניות (מלבד בשיבולת שועל שבאופן טבעי אינה מכילה גלוטן).
כיון ישנו קמח מיוחד הנקרא "קמח חיטה ללא גלוטן", שבתהליך הייצור שלו לוקחים קמח מחיטה רגילה שגדלה כרגיל, ובמפעל מיוחד מפרקים את הרכיבים של הקמח באמצעות תהליך אידוי שבו מוציאים את הגלוטן ומשאירים את העמילן. ישנו דבר נוסף שנקרא 'חיטה מהונדסת', שהחיטה גדלה לכתחילה ללא גלוטן. והפוסקים דנים האם מברכים על מאפים ממיני הקמח האלו ברכת המוציא וברכת המזון, וכן מזונות ועל המחיה כדין כל מאפה מקמח חיטה רגילה, או שנשתנית ברכתם כיון שאינם מחמיצים וחסר בהם אחד מרכיבי החיטה.
הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל (הערות פסחים לה., הגדת הגריש"א עמ' כו) סובר שפת שנעשית מקמח ללא גלוטן ברכתה המוציא וברכת המזון. וטעמו, כיון שלמרות שהוציאו את הגלוטן שהוא החלק המחמיץ בחיטה, כיון שעכ"פ הוא מין חטים נחשב ללחם לכל דבר, וכן לעניין חיוב חלה, כיון שהדבר העיקרי שמשביע בלחם הוא העמילן, ועוד שעיקר החיטה הוא העמילן, והוא קיים. ולמרות שאינו מחמיץ, לגבי ברכת הלחם שעשוי מקמח כזה ברכתו המוציא, כדין כל לחם שעשוי מחמשת מיני דגן. ולגבי מצה יתכן שצריך מין שראוי לחימוץ דוקא, עכ"ד.
הגאון רבי ישראל פסח פיינדהדלר זצ"ל (בעל שו"ת אבני ישפה, בקובץ אסיפת יצחק חי"ב, טבת תסש"ט) כתב שעל מאפה מקמח חיטה ללא גלוטן לא מברכים המוציא ולא מזונות, ופטור מהפרשת חלה, כיון שאיבד את עיקר השם והתכונה של הלחם, ויש לברך עליו שהכל וברכת בורא נפשות, ע"כ.
ובשו"ת תשובות והנהגות ח"ז (סי' כג) כתב לחלק בין בריא שיכול לאכול לחם רגיל, שעליו לברך מזונות. אולם מי שהוא רגיש לגלוטן ואינו יכול לאכול לחם רגיל, עליו לברך המוציא וברכת המזון, וביאר דבריו ע"פ מה ששמע ממומחה שהגלוטן בחיטה הוא האחראי להתפחה, ומועיל לשביעה, וקמח ללא גלוטן אינו משביע כל כך כמו קמח עם גלוטן, וכדי לשבוע צריך לאכול כמות יותר גדולה מפת רגילה, והטעם שקבעו בפת ברכה חשובה של המוציא וברכת המזון משום מעלה השביעה, ופת זה שאינו משביע כראוי אין עליו מעלת פת אפילו אם קבע עליו סעודה. ובאדם בריא שרגיל לאכול פת רגילה, אינו מברך עליו המוציא כיון שהוא זן ומשביע קצת. אבל החולה שחייב לאכול פת ללא גלוטן נמצא דאחשבינהו לפת, ומברך עליו המוציא וברכת המזון, עיי"ש.
ויש שכתבו (שו"ת שש משזר ח"ב סי' ד, להרש"ז ריוח שליט"א) לברך על פת כזו מזונות ועל המחיה, כיון שיש מחלוקת בין הפוסקים אם ברכת המוציא תלויה בחיוב חלה, וכתב המשנ"ב (סי' רח סק"צ) שמחמת הספק יש לאכול רק בתוך הסעודה, לכן יברך מזונות, כיון שלגבי ברכת מזונות אינו תלוי בתנאי שיכול להחמיץ.
בסיכום: פת שנעשה מקמח ללא גלוטן, נחלקו הפוסקים מה מברכים עליו. יש אומרים שמברכים עליו שהכל ולאחריו בורא נפשות, ויש שכתבו לברך מזונות ועל המחיה, ויש שחילקו בין אדם רגיש לגלוטן שאינו יכול לאכול קמח רגיל שיברך המוציא וברכת המזון לבין אדם שאינו רגיש שיברך מזונות ועל המחיה. ויש שכתבו שברכת הפת אינה משתנה בכך, ויש לברך המוציא וברכת המזון, וכן הכרעת רוב מורי ההוראה בימינו.
בברכה,
יניב בוזגלו
