לברר קודם הלידה אם העובר זכר או נקבה
שאלה: האם יש בעיה לברר את מין העובר לפני הלידה, כדי לידע אם הוא זכר או נקבה?
תשובה: במדרש (בראשית רבה תולדות סה, יב) "שבעה דברים מכוסים מבני אדם, ואלו הן, יום המיתה, ויום הנחמה, ועומק הדין, ואין אדם יודע במה הוא משתכר, ואין אדם יודע מה בלבו של חבירו, ואין אדם יודע מה בעיבורה של אשה, ומלכות הרשעה אימתי נופלת וכו', ואין אדם יודע מה בעיבורה של אשה", ע"כ. הרי שהידיעה מה בעיבורה של אישה היא מהדברים שהקב"ה רצה בדוקא שיהיו מכוסים עד הלידה, וכמבואר. ואפשר לומר שכשם שאין לחקור אחר העתידות כיום המיתה, כמו כן אין לחקור אחר מה שבעיבורה של אשה.
ובמדרש (איכה רבה א, יט) אמרו כשבא רבי יהושע לשערי ירושלים מצא תינוק אחד ובידו כלי מכוסה, אמר לו רבי יהושע מה בידך מכוסה בכלי זה, והשיב לו התינוק שאילו רצתה אמו שידעו מה יש בידו לא היתה אומרת לו לכסותו, עיי"ש. וכן יש לומר בענייננו, שדבר שהקב"ה בעצמו כיסה אותו, שאין זה מן הראוי לחקור אחריו, והרי הוא נכלל במה שאמרו בכמה דברים תמים תהיה עם ה' אלהיך, שלא לחקור אחר עתידות. ובפרט שישנן הרבה פעמים אכזבות מחמת הידיעות הללו, וידוע שכמעט ברוב ככל המקרים לא ניתן לטפל ולשנות את המצב, וראה בספר קדושת ישראל (רצאבי, עמ' עב) שפירט כל סוגי הבדיקות, ושברובן דעת הרבנים שאין להסכים להם כי אין נפק"מ זולתי אם להפיל העובר, והבטחון בה' הוא עיקר גדול בזה, עיי"ש.
וראה להגר"י זילברשטיין שליט"א (תורת היולדת עמ' שפז) שהביא דברי המדרש הנ"ל, וכתב שהמדרש מיירי באשה שהיא בתוך ג' חודשים לעיבורה, כיון שהמדרש הזכיר 'אשה', וכתב בשו"ת חת"ס (אה"ע ח"ב סי' פב) שאשה היינו כשהיא בתוך ג' חודשים לעיבורה ו'מעוברת' היינו לאחר שכבר הוכר עוברה, ע"כ.
ואמנם נחלקו הפוסקים אם באשת כהן מעוברת יש חיוב לברר את מין העובר, כי יש איסור לכהן ליטמא למתים, וכתב מרן בשולחן ערוך (יו"ד סי' שעא סעי' א) שאפילו אם יש חדר הסמוך לחדר שבו נמצא המת, ויש פתח ביניהם, הטומאה נכנסת גם לחדר הסמוך, ואסור לכהן להיכנס גם לחדר הסמוך, עיי"ש. ועפ"ז נחלקו הפוסקים באשת כהן שצריכה לילד בן זכר אם מותר לה לילד במקום שיש טומאה, שיש שכתבו שקודם שילדה בודאי שאין לה כל איסור להיכנס לשם, כיון שהעובר נחשב עדיין לחלק ממנה, ואין עליה איסור להיטמא למתים. אך יש שכתבו לאסור לאשה שלא ליטמא בכל מיני טומאה כבר בעודה מעוברת.
וראה בשו"ע (אורח חיים סי' שמג) שמבואר שהאב חייב להפריש את בנו מאיסור רק ממתי שהוא בר הבנה כשאומרים לו שדבר זה אסור (עי' משנ"ב סק"ג. ובמ"א שם סק"ג הביא ממהר"ם והאו"ה דהיינו מגיל ג' שנים ומעלה), אמנם ליתן לו איסור בידיים אסור אפילו אם הוא בן יומו (שו"ע הגר"ז סי' שמג סעי' ה, ברכ"י שם סק"ו, משנ"ב סק"ד). וכאן לכאורה נקרא שמטמאת בנה בידיים, אם יכולה ללכת למקום שאין בו חשש טומאה. וכן בשו"ת שאלת יעב"ץ ח"ב (סי' קעז) כתב שאין לאשת כהן להיכנס לאהל המת מהחודש התשיעי להריונה, שאין כאן כבר ספק נפל ואסור לגרום טומאה לולד לאחר שיצא. אמנם ראה בברכי יוסף (שם סק"ד) שכתב ליישב בשם קדוש אחד מדוע מותר להיכנס, ומכל מקום כתב שראוי לנהוג סלסול ולהיזהר אף שמותרת להיכנס. וכן במשנה ברורה (שם סק"ג) כתב שאסור "להכניסו" לבית שיש שם טומאה. והגרש"ז אויערבך (שולחן שלמה סי' שמג סק"א) כתב שבבתי חולים שיש שם איברים של מתים והתינוקות שנולדו הם בחדר נפרד עם דלת סגורה, הרי בכל פעם שפותחים את הדלת נכנסת הטומאה, והרי זה נחשב שמטמאו בידיים שאסור. ועל כן כתב שאם אפשר ואין התנגדות מצד הרופאים, יש ליקח משם את התינוק לאחר כ"ד שעות (צ"ב מדוע בתוך כ"ד שעות אין איסור, ואולי משום שבתוך כ"ד שעות איכא סכנה לולד).
אמנם בשו"ת שבט הלוי ח"ו (סי' קעה אות ב) כתב שאין נראה לו להחמיר בזה, והביא דברי החכם צבי שיש סכנה בהפרשת תינוק מאמו, וצירף עוד דעות הסוברים שכהן שהוא כבר טמא אין איסור מן התורה לטמאותו עוד אלא מדרבנן, וכן צירף דעות הראשונים שבקטן מותר ליתן לו בידיים איסור דרבנן, עיי"ש. וגם רבינו הגר"ע יוסף זצ"ל בחזון עובדיה (אבלות ח"ב עמ' סב) היקל בזה, וצירף שם גם דעת הסוברים שכהנים בזמן הזה שאין להם כתב יחס כהני חזקה ולא ודאי, עיי"ש. ולענ"ד יש להוסיף בזה גם דעת הש"ך (יו"ד סי' שעב סק"ב) שאיסור טומאה בחדר הסמוך לאהל המת הוא מדרבנן, עיי"ש (ועי' בפת"ש שם סק"ג). ובספר זכרון יצחק (טהרני, עמ' נז) כתב שאינה חייבת להוציאו מיד לאחר הלידה, והמחמירה תבוא עליה ברכה. ואם יצא התינוק מבנין בית החולים (שהוציאוהו לצורך טיול וכדו'), אסור להחזירו ללא צורך, וכ"כ בספר יקרא דחיי (עמ' 122 בנד"מ. וע"ע במה שכתב הגר"ש מחפוד להעיר על דברי הזכרון יצחק שם עמ' רצב).
ועל כן גם לעניין בירור מין העובר באשת כהן, פשיטא שאי"צ לברר, וכ"כ בספר תורת היולדת (פרק נז הערה ב). וראה בשו"ת תפלה למשה ח"ג (סי' לט) באשה שביררה ואמרו לה שולדה זכר אם מותרת להיכנס לבית הקברות, ושם כתב שמעיקר הדין מותר.
ונראה להוסיף עוד שלא שייך כאן להחמיר משום שאפשר לברר, שכבר האריך להוכיח בשו"ת יביע אומר ח"י (יו"ד סי' מד) שבמקום ספק ספיקא מקילים אפילו כשאפשר לברר, ואין צריך לברר, עיי"ש (וע"ע ביבי"א ח"ה יו"ד סי' ג, וק"ל). ומלבד זאת יש לומר שגם למחמירים בזה היכא דאיכא לברורי מ"מ זה רק באופן שיכול לברר הספק ולהופכו לוודאי, אבל בניד"ד בדיקות 'אולטרא סאונד' אינן מבררות בוודאי אלא על פי רוב, והרבה פעמים טועים הטכנאים בדמיונם, כידוע. ולכן אין זה בגדר חיוב לברר, כיון שגם לאחר הבירור לא יהיה בתורת ודאי, ודו"ק. וע"ע בשו"ת עטרת פז ח"א (כרך ב יו"ד סי' ג הערה א).
וכאן המקום להעיר אודות הנוהגים שלא לקנות צרכי תינוק קודם שנולד, בטענה שהדבר עלול לגרום לאיזה נזק לתינוק כשיוולד, שאין שום מקור לזה בדברי חז"ל ובפוסקים ולא בקבלה, ואין בזה שום חשש כלל. ומי שרוצה לחוש לעצמו אין בכך כלום, אבל אין לפרסם לאחרים איסורים שאינם כתובים ואין מקורם בדברי חז"ל. ועל כן, זוג שרוצים להקל מעליהם, ולהתכונן קודם הלידה להכין כל צרכי התינוק יכולים לעשות כן לכתחילה עוד לפני שיוולד, ואין צריכים לדחות הכל לאחר הלידה.
המורם מכל האמור: מן הדין אין שום איסור בידיעת מין העובר קודם הלידה, אך גם אין שום חיוב או עדיפות בבירור דבר זה, ואפילו לא לאשת כהן שהיא מעוברת.
