שאלה: שמעתי בדרשה שאסור לאדם לבקש בתפילה אחת על שני דברים שונים שהוא צריך, כגון בריאות ופרנסה, אלא בכל תפילה לבקש על דבר אחד בלבד. האם הבנתי נכון, ואם כן, מה טעם האיסור? וכיצד רואים אנו הרבה נוסחאות תפילות שמבקשים בהם על כמה דברים שונים?
תשובה: מקור דבר זה הוא בגמרא (תענית ח:), שם מסופר שבימי רבי שמואל בר נחמני היתה מגפה שהיו מתים בה אנשים, והיה גם רעב. ונסתפקו חכמי אותו הדור כיצד יתפללו לפני הקב"ה, משום שאינם יכולים לבקש ממנו שיסיר מעליהם את שני הדברים, כיון שאין מבקשים על שני דברים ביחד. ויש מהם שאמרו שעדיף להם להתפלל שתיפסק המגפה ויפסיקו למות, ועל הרעב לא יתפללו אלא יסבלו אותו. ויש שאמרו שעדיף להם לבקש שייפסק הרעב, כיון שהקב"ה נותן שובע לחיים ולא למתים, וממילא תיפסק גם המגפה. ובגמרא שם למדו זאת ממה שנאמר (עזרא ח, כג) "ונצומה ונבקשה מאלהינו על זאת ויעתר לנו", מכלל דאיכא אחריתי. במערבא אמרי מהכא (דניאל ב, יח) "ורחמין למבעא מן קדם אלה שמיא על רזה דנה, מכלל דאיכא אחריתי, ע"כ.[1]
וכן נפסק בשולחן ערוך (אור"ח סי' תקעו סעי' טו) ציבור שהיה להם שתי צרות אין מבקשין רחמים אלא על אחת מהם וכו', ואומרים אע"פ שיש בלבנו צרות רבות על צרה פלונית באנו להתפלל, ע"כ. ויש להבין בטעם הדבר, מדוע אי אפשר לבקש על שני דברים. וביותר יש להקשות על פי מה שכתב הרמב"ם (פ"א מהל' תענית ה"ב) שבזמן שתבוא צרה יש לזעוק ולהריע, וזה מדרכי התשובה, שיידעו שבגלל מעשיהם הורע להם, וזה הוא שיגרום להסיר הצרה מעליהם. אבל אם לא יזעקו ולא ירעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וכו', הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להידבק במעשיהם הרעים ותוסיף הצרה צרות אחרות, עיי"ש. וגם כאן, שאם לא יתפללו אלא על צרה אחת ייראה כאילו הצרה השניה נחשבת בעיניהם כמקרה, מה שאין כן כשיתפללו אל ה' על כל הצרות, שיבינו שהכל הוא מאת השי"ת.
רבינו יוסף חיים זי"ע (בן יהוידע שם) ביאר הטעם בזה, שאם יש שתי גזירות ומתפללים על שתיהן יחד, יקטרגו המקטרגים לומר באיזו זכות הם מבקשים על ביטולם. אך אם אין שואלין אלא על צרה אחת, מוכח שאין שואלין מכח זכות שבידם אלא בתורת צדקה, ולכך בושו לבקש על שני דברים, ואז בזה תהיה סנגוריה עליהם, ע"כ.
אלא שיש לשאול אם כן כיצד תקנו לנו אנשי כנסת הגדולה להתפלל בכל יום בתפילת העמידה כמה וכמה ברכות שאנו מבקשים בהם על כמה עניינים, כגון חכמה ורפואה ופרנסה וכו', והלא אין להתפלל אלא על דבר אחד בלבד. ושמא יש לחלק בין היכא שכבר נגזרה הגזרה וישנן שתי צרות, שאז אין להתפלל אלא על אחת מהן, לבין היכא שמתפלל על צרה שלא תבוא עליו, שבזה יכול לבקש על כמה דברים.[2] וכן ראיתי להפרי מגדים (שם, אשל אברהם אות יא) שכתב שכשמתפללים על שאר צרות שלא יבואו מותר.
וראיתי להגאון החתם סופר (עה"ת פרשת כי תבוא דקט"ו ע"א) שכתב ליישב שכיון שכל כוונתינו בתפילה אינו אלא שיהיה לנו הכנות לישב בבית ה' ולחזות בנועמו, אינה אלא בקשה אחת. ובזה ביאר הפסוק "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש וכו'", שבא דוד ליישב כיצד זה מבקש כמה דברים כאחד, כמבואר בגוף המזמור שם, והלא אין מבקשים על ב' דברים כאחד. לזה אמר "אחת שאלתי וכו'", היינו שבאמת הכל אינו אלא בקשה אחת, כיון שלתכלית אחת מכוונים, ע"כ. והובא פירוש זה גם בספר שארית מנחם (להגה"ק מוישווא, ח"ב עמ' ריד) בשם בעל ההפלאה בספר פנים יפות, ונתן שם על פי זה טעם מדוע קוראים מזמור זה (לדוד ה' אורי וישעי) מראש חודש אלול, לפי שבחודש אלול ותשרי אנו מבקשים מהשי"ת הרבה בקשות, לזה אנו מגלים דעתנו שבאמת בקשתנו היא אחת. וכן ראיתי להגה"ק מסאטמר בספר דברי יואל (מועדים א, עמ' קיא ועמ' שטז) שכתב שאם מבקשים למען כבוד ה' אזי כל הבקשות נחשבים כבקשה אחת, שהכל לתכלית אחד.
והגאון מליסא במקור חיים (אור"ח סי' תקעו) כתב ליישב שדוקא בתפילה מחודשת על צרה שאירעה שהוא בעידן ריתחא אמרו שאין להתפלל על כמה דברים, אבל בתפילה מסודרת וקבועה מתפללים על הרבה דברים בפעם אחת, ותפילת שמונה עשרה תוכיח. וכ"כ החיד"א (יוסף תהילות מזמור כז).
ובבן יהוידע (שם) הביא שמצא כתוב שהכלל שאין מתפללין על שתי צרות יחד נאמר רק על חוץ לארץ שהיא תחת ממשלת שבעים שרים, וכל התפילות עולות באמצעותם, ואם יתפללו על שתי צרות יבואו לקטרג. אבל בארץ ישראל שהיא אינה תחת ממשלת שרים אלא היא ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה, תמיד עיני ה' אלהיך בה, אפשר להתפלל בה גם על יותר מצרה אחת, ע"כ. אמנם מרן הגר"ע יוסף זצ"ל (מאור ישראל, תענית שם) כתב שמסתמות דברי השולחן ערוך משמע שאין חילוק בדין זה בין ארץ ישראל לחוץ לארץ, והעיקר להלכה שגם בארץ ישראל הדין כן.[3]
חילוק נוסף כתב רבינו יוסף חיים (בן יהוידע ברכות ו: ד"ה ענני) שבתפילת המנחה שהיא מסוגלת מאוד, שהאדם נענה בה יותר משאר הזמנים, וכמו שאמרו בגמרא (שם) לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה, ויוכל לשאול בה אפילו על ב' דברים יחד.[4] וקצת צ"ע ממה שלא תירצו כן בגמ' במעשה של רבנן ורבי שמואל בר נחמני, שהיו יכולים לקבוע תפילה לזמן המנחה ולבקש על ב' הדברים. ועוד יש להעיר בזה מסתימות הפוסקים, וכמו שכתב להעיר במאור ישראל הנ"ל.
וראה בכף החיים (שם אות סג) שדייק מדברי השולחן ערוך שדין זה נאמר דוקא בציבור, אבל יחיד רשאי להתפלל גם על ב' צרות, וכמו שמצינו בספר תהלים בכמה פעמים שכתוב בו בקשות רחמים על כמה דברים. אמנם בעיון יעקב (תענית שם) הביא ראיה ממשה רבינו שביקש שני דברים, אעברה נא, ואראה את הארץ הטובה, והקב"ה נענה לבקשתו רק שיראה את הארץ ולא נענה לבקשתו לעבור בה. הרי שלא נענה משה אלא על בקשה אחת, עיי"ש. מדבריו משמע שאפילו ביחיד הדין כן.[5]
בספר שמעה תפילתי (יברוב, עמ' קנח) הביא בשם הגר"ח קנייבסקי זצ"ל שלא נאמר דין זה אלא דוקא שלא לקבוע תענית על שני דברים, אבל להתפלל על שני דברים אין חשש. ושכ"ה לשון הירושלמי (תענית פ"ד ה"ג) אין "מתענין" על שני דברים כאחד.
עוד ראיתי בספר נתיב ישר (עמ"ס תענית שם) שכתב לבאר תחילה הטעם מדוע אין מתפללין על ב' דברים, וביאר משום שבזמן שמידת הדין מתוחה והמקטרג עומד ומקטרג, אי אפשר לבקש אז על שני דברים כאחד, שנראה כחוצפה כלפי מעלה, שיאמרו בבית דין של מעלה מאי רבותייכו, והרי המקטרג עומד וצווח על דא ועל הא, ודי שתבקשו על דבר אחד ותעש. אבל בזמן רגיל אפשר לבקש אפילו על הרבה עניינים כאחד, ולכן בתפילת שמונה עשרה שבכל יום מתפללים על כמה דברים ולית דחש להא, עכ"ד.
עוד יש להוסיף מה שכתב באורחות חיים (ספינקא, סי' תקעו אות ה) בשם הסוכת שלום שלא נאמר שאין להתפלל על ב' דברים היינו רק בדברים שבאים לעתים רחוקות ובשינוי הטבע, אבל בדברים ההווים תמיד אין לאדם למנוע עצמו מלבקש רחמים על כולם ולפרט בקשתו על כל אחד במיוחד. וכ"כ בסוכת שלום (כלל ג אות ג).
בסיכום: חז"ל קבעו שאסור להתפלל על ב' צרות כאחד. אמנם נחלקו הפוסקים אימתי נאמר איסור זה, שיש שכתבו שלא נאמר איסור זה בנוסח תפילה קבוע, ויש שכתבו שלא נאמר איסור זה כאשר עיקר הבקשות הוא לתכלית אחת, ויש שכתבו שלא נאמר איסור זה בארץ ישראל, ויש שכתבו שלא נאמר איסור זה ביחיד שמתפלל לבדו. ויש שכתבו להקל בזה בתפילת מנחה, ויש שכתבו שלא נאמר איסור זה כלל בתפילה אלא רק בקביעת תענית, ויש שכתבו שלא נאמר איסור זה אלא בעת צרה, ויש שכתבו שאין איסור זה אלא כשמתפלל על ב' דברים שהם נדירים ולא מצויים תדיר. ועכ"פ בתפילות קבועות כגון בתפילת שמונה עשרה שבכל יום שמבקשים בה על כמה דברים, אין איסור בדבר.
בברכה,
יניב בוזגלו
[1]. ויש לעיין מדוע לא נהגו בפשטות להתפלל כמה פעמים ובכל תפילה היו מזכירים דבר אחד בלבד, כגון שבתפילה אחת היו מבקשים על הרעב, ובתפילה השניה היו מתפללים על המיתה, וצ"ע. ומדברי הפוסקים שנביא לקמן משמע שאין להתפלל על ב' צרות לא באותה התפילה ולא באותו היום וגם לא באותה תקופת הצרה, וצ"ב הגדר בזה, עד היכן חשיב שמתפלל על ב' הצרות "כאחד".
[2]. אלא שממה שאמרו בגמרא שמקור דין זה נלמד מהאמור בספר עזרא ובספר דניאל, נראה לכאורה שאין לחלק בכך, ואף שבספר עזרא ניתן לחלק כן, אבל מהאמור בספר דניאל נראה שהתפללו גם קודם לכן, וצ"ע. וראה להחיד"א (יוסף תהילות מזמור כז) שהביא חילוק זה, ודחאו דלא משמע כן מדברי המדרש. וכן בספר שמעה תפילתי (יברוב, עמ' קנח) הקשה מדברי המדרש (איכה רבתי א, נא) שמשמע דלא כהפמ"ג, אלא שגם כשמתפללים על להבא שייך דין זה, עיי"ש.
[3]. גם בשו"ת אבן פינה (להרה"ג בן ציון נשר, ח"ב סי' סד) הביא דברי הבן יהוידע, ותמה עליו ממה שבשולחן ערוך העתיק דין זה בסתם, והרי השולחן ערוך נכתב בארץ ישראל. וביותר מזה שמסוגיית הירושלמי שהביאו דין זה משמע שהיה מעשה כן בארץ ישראל, ולא התפללו על שני דברים כאחד.
[4]. שם למד כן ממה שאמרו שאליהו התפלל שתרד אש מהשמיים ושלא יאמרו מעשה כשפים הוא. וכיצד שאל אליהו על שתים, ותירץ שתפילת מנחה להיותה מסוגלת מאוד יכול לשאול בה על ב' דברים, ע"כ. ויש להעיר, שגם כאן הוי תפילה על העתיד, ודלא כהפמ"ג הנ"ל, ודו"ק.
[5]. בספר אגרא דתעניתא (תענית שם, עמ' רלח) כתב לדחות דברי הכף החיים, שאפשר שמה שנקטו ציבור משום דמיירי בתענית, שאין גוזרין אלא בצרת ציבור ולא ביחיד. ומה שהביא ראיה מתהלים יש לדחות דודאי שלא בשעת צרה מותר לבקש על הרבה דברים.
