שאלה: האם מותר להזכיר שם הנפטר בהשכבה גם שלא בזמן תאריך פטירתו?
תשובה: כתב הט"ז (יו"ד סי' שמד סק"ה) שכתב בשם ספר תורת האדם שאין מנהג ולא דרך ארץ להזכיר המת לאחר שנים עשר חודש. וכ"כ החיי אדם (כלל קנה סעי' יז), וסיים ע"ז לפי שלאחר יב"ח נשמתו עולה ואינה יורדת עוד. גם בספר אמת ליעקב אלגאזי (דפ"ב ע"א) כתב בשם מהר"י מולכו ששמע מפי מקובל גדול שהיה מונע מלומר השכבה למתים אחר י"ב חודש, מפני שכאשר מזכירים נפש המת יורדת היא למטה ושוב אינה יכולה לעלות עד שיפרעו שמן למאור או הצדקה שנודרים בעבורם. וכתב ע"ז האמת ליעקב שמאז נמנע מלהזכיר נשמות הקרובים, ע"כ. וכוונת הפוסקים הנ"ל שאין להזכיר הנפטר לאחר י"ב חודש גם אם הוא בתאריך פטירתו, שלדעתם אין להזכיר המת כלל לאחר י"ב חודש.
אמנם הגרי"ח בשו"ת רב פעלים (אור"ח ח"ד סי' לה, ד"ה ואשר שמעת) הביא דברי האמת ליעקב הנ"ל, וכתב שדברים אלו לא ניתנו להיאמר מכח סברא והשערת השכל, ואין לסמוך עליהם אא"כ יוצאים ממדרשי רבותינו או מהזוהר הקדוש או מרבינו האר"י, וכל שכן שהדבר הזה שאין הדעת סובלו ותמוה מאוד, כי למה צריכה הנפש לרדת לעולם הזה מכח שיחה קלה של החזן וכו', וכי אדם זה שאומר ההשכבה במה כוחו להיות דבריו כמו אבן שואבת שתמשוך את הנפש להורידה לעולם הזה, ובשביל מה יורדת, והלא יש לה הפסד ונזק גדול בכך. וסיים שדברים אלו אין להם שחר ואין להם יסוד ושורש לעמוד בו, ושמא מה שכתב האמת ליעקב שראה כתוב דבר זה על שם מהרד"ך, אינו אלא תלמיד טועה שכתבו, ואין לחוש לזה כלל ועיקר, ואין צורך להאריך בזה, עכת"ד.
גם מרן הגר"ע יוסף זצ"ל בספרו חזון עובדיה (אבלות ח"א עמ' שנג) כתב שדברי הרב פעלים כולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת. (ושם דחה דברי ספר זכרון יצחק טהרני פמ"ב הערה 56 שכתב שהרב פעלים מיירי במי שעושה השכבה לאחר שעולה לתורה, ודוקא בכה"ג שעושה מצוה רשאי לעשות השכבה לאחר י"ב חודש, אבל לא סתם כך. וכתב שלא דק בזה, ע"כ. והמעיין בדברי הגרי"ח יראה נכוחה שדיבר בכל אופן, וכמבואר בדבריו). ויש לציין, שמדברי החזו"ע שם נראה שאפשר להזכירם בהשכבה גם שלא בתאריך פטירתם.
ובשו"ת ישכיל עבדי ח"ז (אור"ח סי' מד אות יא) נשאל אם יש לחוש למש"כ החיי אדם הנ"ל, וכתב לתמוה על הטעם שכתב הח"א לד"ז משום שנשמתו עולה ואינה יורדת, דאדרבה מצאנו בדברי רבינו האר"י שגם לאחר פטירתו של אדם עדיין יכול הוא לעלות ממדרגה למדרגה. וכשם שבתוך יב"ח מועיל לנשמת הנפטר שעושים עבורו השכבה ומבקשים עליו רחמים, כן צריך הוא לבקשת רחמים גם לאחר י"ב חודש. ועל כן כתב שאינו מבין טעמו של הח"א, שאין קשר בין הזכרת הנשמות לאחר י"ב חודש עם זה שלאחר י"ב חודש אינן יורדות. וכתב לבאר כוונת הח"א ע"פ מ"ש הפוס' שאין לבן לומר קדיש על הוריו לאחר י"ב חודש, כיון שבכך מחזיק אותם לרשעים. אבל בהגלות דברי רבינו האר"י שגם לאחר פטירת האדם יכול לעלות ממדרגה למדרגה גם לאחר י"ב חודש, שפיר שייך לומר עבורו השכבה גם לאחר י"ב חודש. והביא לדברי הפלא יועץ (ערך כיבוד אב ואם) שבכל ימי חייו לא יגרע מלומר בכל יום קדיש כיון שגורם לע"נ הוריו. ומזה הטעם נוהגים להזכיר בכל שנה ביוה"כ נשמת קרוביו, וכמ"ש הרמ"א (אור"ח סי' תרכא סעי' ה). ועוד הביא לדברי הב"י (אור"ח סי' רפד) בשם הכלבו שאין מעוררים הספד אלא בתוך י"ב חודש, אבל לאחר מכן רצה להזכירו יכול להזכירו, עיי"ש. הרי שלא הקפיד אלא על הספד לאחר י"ב חודש, והטעם כיון שכך קצבו חז"ל שאין להספיד לאחר י"ב חודש, אבל אם רוצה להזכירם שלא בהספד מותר. וכתב עוד שכן מנהג העולם לעשות השכבה גם לאחר י"ב חודש אפילו אחרי עשרות בשנים. וסיים שד"ז ברור ופשוט, ע"כ.
והגה"צ רבי יצחק אלפיה זצ"ל בספר קונטרס היחיאלי (בית השם, דכ"ה ע"א) הביא דברי הרב פעלים הנ"ל, והאריך להשיב על דבריו, ושדברי האמת ליעקב לא נאמרו מכח השערה וסברא בלבד ח"ו, אלא יש לו סמיכות רבה מדברי חז"ל והזוהר. והביא שם מקומות רבים שמצינו שנשמת הנפטר יורדת לעוה"ז, פעמים בעל כרחה ופעמים מרצונה. בעל כרחה יורדת באחד מחמישה אופנים: א- בי"ב חודשים הראשונים (גמ' שבת קנב: זוהר ח"א דקכ"ב ע"א). ב- בראשי חודשים ובשבתות וימים טובים (זוהר חדש דק"ג ע"א). ג- בפטירת קרוביו ואהוביו (זוהר ח"א דרי"ח ע"א). ד- כשלומדים בחידושי תורה של בניהם (תיקוני הזוהר תיקון ע, דרס"ה ע"א). ה- כשיש שמחה לבניו, והם משתפים את הקב"ה בשמחתם (זוהר פ' פנחס דרי"ט ע"ב). ועוד מצינו תשעה אופנים שהנשמה יורדת לעוה"ז מרצונה: א- בכל עת שהיא רוצה לרדת, ואפילו לאחר י"ב חודש מפטירתה (תוס' שבת קנג. וכמ"ש בגמ' ב"ב נח. במעשה ברבי בנאה). ב- יורדת למקום שהיה הנפטר לומד ומחדש חידושי תורה (זוהר פ' פנחס דר"כ ע"א). ג- כשלומדים חידושי תורה במקום שהוא היה לומד בו (זוהר שם). ד- כשרוצה הנפטר לשמוע דברי תורה מפי החיים (זוהר פ' משפטים דצ"ה ע"א). ה- כשהנפטר רוצה לחדש חידושי תורה (זוהר שם, ובהקדמת הזוהר ד"ה ע"ב). ו- כשלומדים בחידושי תורתו (זוהר פ' פנחס דרכ"א ע"ב). ז- כשמתעבר במישהו (שער הגלגולים הקדמה ב והקדמה ה). ח- כשעושים לנפטר הזכרה (גמ' שבת קנג.). ט- כשרוצה לראות את קרוביו ובני ביתו (זוהר ח"א דצ"ח ע"א). הרי שיש אופנים שיורדת הנשמה גם לאחר י"ב חודש לעוה"ז. ושם כתב לבאר הטעם שמועילה ההשכבה שעושים לנפטר, שעי"ז מתעוררים עליו למעלה כוחות החסדים ויסתלקו כוחות הדינין ששוכבים עליו. ואין לומר שכשעושה השכבה מטריח את נשמת הנפטר לרדת לעוה"ז, כי אולי חפצה ורצונה שיבקשו עליה רחמים וישכיבו אותה. והנשמה תהיה שומעת איך החיים מבקשים עליה רחמים ועי"ז היא עולה למעלה ומבקשת מבי"ד העליון להיטיב עימה ולחלצה מן המצר ומכל צער ולהקל מעליה הדינים הקשים ולהעלותה למעלה ממקומה שנמצאת עתה, הואיל והתחתונים הסכימו שיעשו לה נחת בעליונים, וע"י אתעוררותא דלתתא אתעביד אתעוררותא דלעילא. ואז מיד בי"ד של מעלה פותחין פנקסה לראות אם היא ראויה, וכמו שעומדים כנגדה המקטרגים כך עומדים לעומתם מליצי היושר, ותפילת רבים עושה רושם גדול למעלה. ולפעמים גם אם הבי"ד של מעלה הסכימו לעשות דבר מה, אינם עושים הדבר ההוא עד שיגזרו כן בתחתונים. ואין זה דוקא לצדיקים, אלא לכל אדם. ולכן לא אומרים השכבה כל הזמן, כי אין לעורר בי"ד העליון לפתוח פנקסה ולדונה מחדש ולעורר עליה המקטרגים והמשטינים, אע"פ שגם מליצי יושר מתעוררים לעומתם, פן ח"ו לא תזכה בדינה כפי שמבקשים למטה, ועל כן אם לא בי"ב חודשים הראשונים וביום פקידת שנתה ובר"ה וביוה"כ שאז דנים אותה, שב ואל תעשה עדיף.
וכתב עוד שם לבאר מדוע צריכה הנשמה לרדת למטה לעוה"ז כאשר אומרים עבורה השכבה, והלא יכולה לשמוע ההשכבה ממקומה העליון. וביאר שהנשמה רוצה לטעון בבי"ד של מעלה שהתחתונים מבקשים עליה רחמים, לזאת צריכה לרדת לעוה"ז ולראות ממש כיצד בני האדם מבקשים עליה רחמים. ובאו בזה ללמדנו מוסר גדול שכשהאדם רוצה לברר איזה דבר צריך הוא בעצמו לראות את הדבר על מתכונתו, ולא די בשמיעה בלבד וכו', עיי"ש.
ומצינו שיש עדיפות לעשות השכבה לנפטר ביום שבת, שכן איתא בב"י (אור"ח סי' רפד) בשם השבלי הלקט (סי' פא) ששבת הוא יום מנוחה דוגמא לעתיד לבוא, ויום שגם המתים נוחים בו ואינם נדונים, ראוי להזכירם למנוחה ולברכה ולהתפלל עליהם, ע"כ. וכן אמרו במדרש (תנחומא, פ' האזינו) שרגילים להזכיר המתים בשבת, שלא ישובו לגיהנם. וכ"כ במעבר יבק (מאמר שפתי רננות פרק כג) שאין ספק שזכירתם ביום המנוחה מועיל להם מאוד מפני שהם נחים, ועל ידי הזכירה נשמתם מתחדשת וכו', ויהיה עתה במנוחה ודיוקן נשמתו מאירה, עכ"ד.
ובדרך אגב, יש להעיר בעניין ההשכבות כשאומרים "רוח ה' תניחהו בגן עדן", אין זה פסוק, אלא תפילה שאומרים לע"נ הנפטר, והוזכר בפוסקים לאומרו בהשכבה, ונראה שמקור אמירה זו היא מתיקוני הזוהר (תיקון כ, דנ"ג ע"א) "רוח ה' תניחהו בקדמיתא וכו'", עיי"ש. וכשאומרים כן יש לומר שם השם ממש, ולא לומר רק "השם", ואין בזה משום נושא שם שמים לבטלה, אע"פ שאין זה פסוק, לפי שמעיקר הדין מותר לומר שם המפורש כשאומר תפילה או בקשה וכדו', וכמו שמצינו במשנה (ברכות סג.) שהתקינו חכמים שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם. וראה בפירוש רש"י (מכות כג:) שכתב שמותר לשאול בשלום חבירו בשם, כגון ישים ה' שלום עליך, ואין בו משום מוציא שם שמים לבטלה, ע"כ. וכ"פ הרמ"א (יו"ד סי' קמז) שמותר לומר לגוי "אלהים יהיה בעזרך". וכ"כ בתפארת ישראל (הלכתא גבירתא על המשנה ברכות פ"ט) שתקנו רז"ל הראשונים שישאל אדם שלום חבירו לאמר ה' עמך, ואין לחוש בזה להזכרת ש"ש לבטלה, מדמתכוין שיהא ש"ש שגור בפיו לבל יחטא, וכמ"ש שויתי ה' לנגדי תמיד. וע"ע במ"ש בטוטו"ד בשו"ת תרחם ציון (להג"ר בן ציון הכהן זצ"ל, עמ' רפח). וראה עוד למהר"ר שלום משאש זצ"ל בשו"ת תבואות שמש (יו"ד סי' עד, דקנ"ה ע"ב ד"ה ועוד), ודו"ק.
בסיכום: גם לאחר י"ב חודש יש לעשות השכבה לעילוי נשמת הנפטר.
